קטגוריות
משולחן המנמ"ר

פגישה, חצי פגישה….

על חחוסר חיבתי ל-Outlook, כבר כתבתי בעבר. כיום אני נאלץ לא רק להתשמש בשיקוץ, אלא גם לנהל אותו, ולעודד את משתמשי החברה להשתמש בו לניהול זמן.

ניהול זמן הוא עסק לא קל, גם ביומני נייר, וגם בתכנות מתחרות, בעיקר כאשר מדובר בשתי יבשות, ובניהול של משאבים מצומצמים. האלמנט האנושי והטכנולוגי מתנגשים לעיתים קרובות.

ישנן תוכנות אחרות, כמו טוטוס, שנבנו מתוך מחשבה מעמיקה על מבנה נתונים גמיש ויעיל; צ'נדלר, המנסה לבנות ניהול מידע אישי מסביב לתא הדואר; וכמובן, יש את גוגל ויאהו. אך כל אחת מהן דורשת הכשרה יחודית, וצורת הסתכלות אחרת על ניהול זמן ומשאבים. לא כדי תוכנות כמו סקליקס או זימברה ויתרו על ניסיון לניהול זמן חלופי, ומחקים את המודל של Exchange, בעיקר מתוך רצון לתאימות עם Outlook.

כאן, אולי טמונה הבעיה של המנמ"ר. Outlook מחופר היטב הן בסביבה הארגונית והן בתודעת המשתמשים. Outlook גם קשור בטבורו לשרת Exchange של מיקרוסופט מחד, ולכלים ותוספים (כמו מחשבי כף יד) מאידך. עקירת Outlook מהסביבה הארגונית דורשת מאבק בחזיתות רבות מדי. קל מדי למנמ"ר לוותר, ולמשוך בכתפיו כאשר Outlook מתפוצץ מעומס יתר, מחליט לפצל פגישה, מסרב לשחרר משאב או מדכן פגישות לפי סדר לא נכון.

קטגוריות
ניהול

עץ הדעת

בעקבות מאמר של גל מור, החלטתי לבחון את Geni, אתר לבנית עצי משפחה ((אלו החפצים לבחון כלים אלו לעומק צריכים גם להביט ב- My Heritage או ancestry.com)).

זה הפך להיות עבורי חקר מקרה מעניין במערכות מידע, רשתות חברתיות וניהול ידע. בעיקר בעקבות פרסומים של ג'י קרוס והרולד ג'רש. טענתם המרכזית היא כי רשתות חברתיות ושיתוף ידע אינן סוגיות טכנולוגיות. "מדוע" הם שואלים "אנו נותנים למחלקות מערכות המידע להחליט מה הטוב ביותר בשבילנו?"

לאחר שבעץ המשפחתי ישנו כבר כ-550 נפשות, מהן כ-40 חברים יש לי תשובה חלקית.

אנו נותנים למחלקות מערכות המידע להחליט היות:

  • איננו רוצים להחליט בעצמנו: קיבלתי מספר ביקורות על תכנות ובגים של Geni מבני משפחתי. אף לא אחד יזם פרויקט ממין זה בעבר ((למעט סבתי שהביוגרפיה הקצרה שלה הוותה את בסיס הידע לעץ המשפחה)), הציע חלופות או השתמש בפורומים או במערכת הסיוע של ג'ני.
  • איננו רוצים רוצים לתמוך: בעיות או סוגיות של תפעול הופנו אלי.
  • איננו רוצים לעבוד בשביל אחרים: ביותר ממקרה אחד שלחו אלי מידע ((בדואר אלקטרוני, דהיינו לא ממקורות מידע המנותקים מהרשת)) בכדי שאני אכניס אותו לאתר.
  • יש גבול ליכולות השיווק שלנו: כאשר אדם אינו מעוניין לשתף פעולה, כמה אנו מוכנים ללחוץ עליו על מנת שיוסיף את המידע הנחוץ לנו.

התשובה, במשפט אחד היא: מי שמקבל החלטה, הופך להיות מחלקת מערכת המידע.

אינני מצטער על ההשקעה ב-Geni. בדיעבד, יתכן כי אחד המתחרים היה מתאים יותר מבחינה פונקציונלית, אך לא הייתי זוכה למעקב אחר התפתחות הרשת והעץ. להבדיל מ-FaceBook או LinkedIn, תהליך היצירה הוא אישי יותר וממוקד יותר, בעקבות זאת הצפיה לשיתוף פעולה הוא גבוהה יותר, והאבחנות אליהן הגעתי חדות יותר.

מכאן שגם חזון תשתית מערכות מידע ב-10$, שמציג ניקולס קאר הוא עוד מוקדם. צודקים ג'י קרוס והרולד ג'רש: זו איננה סוגיה טכנולוגית,.

קטגוריות
אינטרנט דעה

לקוח עובר לסוחר

ynet, באיחור אופנתי, מדווח על רכישת אקטקום בידי בזק בינלאומי. ההשוואה לנפשות מתות של גוגול כמעט מתבקשת.

למעלה מ-10 שנים אני לקוח של חברת אקטקום. במהלך התקופה הזאת סבלתי מפחות מיום של כשל תקשורת שנבע מבעיה באקטקום עצמם. אל לא על שום רמת השרות והיכולת הטכנית נרכשה אקטקום, אלא על שום מאגר הלקוחות. לא בכדי, כל מה שלא שווה כסף נזרק. אין בליבי על אמיר פליבצקי, מנכ"ל אקטקום. החברה שהקים נתנה שרות מצוי, ובמחיר סביר. אין בליבי גם על בזק בינלאומי, שפעלו ממניעים כלכליים בלבד. תחרות המחירים של קישור האינטרנט, והרווחיות הנמוכה הנובעת מכך גורמת לצימצום במבחר של ספקי האינטרנט ואני מאמין שגם לירידה ברמת השרות.

הירידה ברמת השרות היא פועל יוצא של כמות מקבלי השרות לעומת נותני השרות. כמות התקלות אולי לא תשתנה (ויתכן אפילו כי תרד), אך תהליכי הטיפול יתארכו. ספקי האינטרנט הם כיום צינורות טפשים, בדומה לחברות הטלפון של שנות התשעים.

על מנת למתן את ההשפעות של שינויים אלו אני ממליץ ללקוחותי לנתק את כל שרותים שאינם חלק מהקישוריות המיידית לאינטרנט מההתקשרות עצמה: שרותי דואר אלקטרוני,איכסון אתרים ושרותי DNS. בעולם שבו הלקוח הוא מוצר צריכה, גם הספק יכול להיות מוצר צריכה.

קטגוריות
דעה

ימה"ב זה כאן

אתר דה-מרקר (הטוש, בפי חבריו) מביא קישור לסוגית שימור המידע לטווח ארוך. המאמר משווה את מצבנו לימי הביניים, ונזכרתי בקורס של פרופסור אמנון לינדר, בשנה א' בחוג להיסטוריה של האוניברסיטה העברית. שנה א' הוקדשה בעיקרה לקריאה וניתוח של טקסטים. אחת ממיומנויות היסוד של היסטוריון.

פרופסור לינדר טען כי לחוקר ימי הביניים יתרון על חוקר העידן המודרני. בימי הביניים טקסטים היו מועתקים ביד. העתקות אלו לא היו חפות משגיאות או עיוותים. לורך הדוגמא בולה ((צו אפיפיורי)) היה יוצא לבישופים, פקידי הבישופים היו דואגים לעותקים ומפיצים לדיקנים ולכמרים. במהלך העתקות אלו היו לפעמים חלים שינויים בטקסטים. שינויים,אלו וניתוחם, הם כלי שימושי להיסטוריון לאבחן את סוגיות של סמכות, מדיניות ויכולות של הכנסיה.

בעת החדשה, החל ממכונת הדפוס של גוטנברג, ישנה ירידה בכמות התווך בין הקורא לכותב. במקביל חלה עליה ברמת האורינות, כך שניתוח האבחנות בין הטקסטים המקוריים לטקסטים הסופיים עבר בעיקר לטיוטות. למפיצי הטקסטים הייתה פחות אפשרות לשנות את התכנים.

העידן המודרני, לפי פרופסור לינדר, מתחילות להעלם הטיוטות. מעבד התמלילים מאפשר תיקונים על הטקסט המקורי ללא שימור השינויים. להסטוריונים העתידיים, תהיה בעיה אם הכותבים לא שמרו במודע ומתוך כוונ, על נוסחים קודמים ועל טיוטות.

ישנם עדיין מנגנונים המייצרים טיוטות, ללא כוונה מוקדמת (כמו מערכות דואר אלקטרוני בהם משתמשים כותבים שונים לתקשר בינם לבין עצמם ((יובל, זו אולי דוגמא עתידים לשימוש חתרני בטכנולוגיה))), אך הארכיונים, עליות הגג המאובקות ופחי האשפה אבדו.

שימור המידע והידע הוא מטרה טובה. יעד של 50 או 100 שנים הוא יומרני. מאז לימודי התואר הראשון שלי עברתי 3 מערכות הפעלה (ובכל אחת 4 גרסאות לפחות), השתמשתי בשישה או שבעה מעבדי תמלילים, שלושה גליונות אלקטרונים, ארבעה סוגים של מחשב כף יד ולפחות שונה מחשבים אישיים. אני עדיין מסוגל להגיע לטקסטים שלי משנה א', אך המאמץ איננו מינימלי.

בספריה הלאומית בירושלים נמצאים טקסטים של איזייק ניוטון. כל מה שצריך, זה לדעת לטינית.

את הטקסטים של מצריים העתיקה הצליחו לפענח באמצעות אבן הרוזטה, אל יש לזכור כי הפיענוח נעשה בדיעבד. ניסיון לייצר תהליך ממין זה למפרע הוא בעייתי, היות והוא מנסה להכתיב את הסטנדרטים לדבר שהוא אולי במהותו חמקמק מדי לסטנדטיזיצה, ראית העולם שלנו.

קטגוריות
אינטרנט

גם זו שיטה

לאחר שכתבתי על הרעה החולה של ה-Sent Items, נתקלתי במוסד ציבורי שבו למנהל המערכת הייתה שיטה פשוטה. לקראת סוף היום, ולעיתים במהלך היום, הוא היה מציץ בתורי הדואר היוצא, וכל דואר שנראה לו כי איננו קשור לתפקוד הארגון, הוא היה מוחק.

לא, המשתמשים לא היו מקבלים הודעת שגיאה או התרעה.