ראש ממשלתנו, מתוך תבונה ושיקול דעת ((אימל'ה, ליברמן)), החליט לדחות את ההצבעה על חוק מאגר המידע הביומטרי. מעבר לעובדה שזו דרכו העקבית להתמודד עם סוגיות מהותיות מתוך מחשבה לעתיד.
כאן נפתחת אפשרות לשוב ולהעלות את העוולות והטיפשות הקשורות בחוק זה.
על פניו, חוק חיובי, הנועד לפתור את סוגיות הזיהוי החד ערכי של אדם ולהתמודד עם נושא גניבת זהויות וזיופים ההופכים להיות קלים יותר. טביעות אצבע הן יחודיות לכל אדם, ולכאורה מהוות כלי מצויין לזיהוי. אבל, לא בכדי צריכים חוקרי משטרה להזהר בשימוש נמהר מדי בטביעת אצבע. טביעות אצבע מסביבה לא מבוקרת יכולות להטעות.
יתר על כן. החוק משלב תעודת זהות "חכמה" עם מאגר מרכזי. שילוב זה איננו מובן מאליו. ניתן ליצר תעודה חכמה שבה יהיה מידע ביומטרי שאיננו נכלל במאגר מרכזי. המידע הביומטרי יחתם על ידי מנפיק התעודה. כמובן, גם פתרון זה איננו מושלם, אך הוא עדיף על פני המאגר המרכזי. אי יכולתנו לשמר מאגר מידע מרכזי ללא דליפה היא עובדה, וזאת משום שמאגרים אלו נועדו, מעצם טיבם, לשיתוף, בדין, או שלא בדין. אם כאשר ידלוף מאגר המידע הזה, הוא יהווה מקור מצויין לזיוף זהויות ולפשעים:
וכעת לשאלה נוספת, פרטיות. בהנתן מאגר מרכזי, כל פעולה הדורשת זיהוי ניתנת גם למעקב. פעולות בבנק, חברת הביטוח, קופת חולים, עירייה ודואר. מידע זה לא יסולא בפז לגנבי הזהויות כמו גם למעסיקים, חברות ביטוח, בנקים וסתם נוכלים. וכל זאת בלי להזכיר את הממשלה.
תחום הביומטריה משתכלל ומשתפר על הזמן. מנעול ביומטרי בחדר השרתים או שעון נוכחות ביומטרי הם אביזרים היכולים לשפר את הפעילות בתוך רמת החברה. תעודות ביוטריות יכולות להקל בתחומים מסוימים (דרכונים הם דוגמה מוצלחת לכך). יש לזכור כי מאגרי טביעות האצבעות קיימים כבר למעלה מ-25 שנים, ועדיין מהווים רק חלק מתשתית ראייתית עליה מתבססות רשויות החוק. תחום אבטחת המידע עודנו תינוק בהשוואה לכך. אין פלא שחברות האשראי מתבססות יותר על תכנות המנסות לזהות פעילות עבריינית ועל ביטוחי סיכון מאשר על נסיון לאבטח את כרטיס האשראי עצמו.
קבלנו דחיה של שבוע. עד אז אולי הפריץ ימות, היהודי ימות או הכלב ילמד יידיש.
קטגוריות
