לפני חודש דחו בתי ספר בפתח תקווה תלמידים אתיופיים.
לפני שנים רבות ביקרתי בבית הספר התיכון של ליטל רוק, ארקנסו. בשנת 1957 סירב בית הספר לקבל תשעה תלמידים שחורים. הממשל האמריקני לא ניפנף באיומי תקציב ולא ניסה דיונים פשרניים:
52 שנים מביטול ההפרדה בבתי ספר האמריקנים. חודש בישראל.
למה מטילים קנס מים עלינו. שיטילו מס קרח על אלסקה וגרינלנד:
בשנת 1992 עזבתי את האוניברסיטה. אין עתיד בהסטוריה, אמרתי לחברי. מסתבר שכיוונתי לדעת חכמים. חכמים בלילה, כמובן.
מייחסים לג'ורג' סנטיאנה את הביטוי "מי שלא לומד מההסטוריה נידון לחזור עליה". במקור, הביטוי הוא "מי שלא זוכר את ההסטוריה נידון לחזור עליה". ויקיפדיה היא כלי, לא היחיד, ה-OED והאנציקלופדיה בריטניקה, הם שתי דוגמאות. והן היו קיימות שנות דור לפני הויקיפדיה.
האנציקלופדיה נוצרה לראשונה בשנות החמישים של המאה השמונה עשרה. היחסים בין העורכים והמתרגמים היו אנרגטיים בערך ברמה של אלו בויקיפדיה. דא עקא, שהעדר וירטואלית אילץ את המשתתפים להכות אחד את השני פיזית…
האנציקלופדיה היא אחת מאבני הדרך למה שאנו קוראים עידן התבונה.
ויקיפדיה נהנית מיחסי ציבור טובים, וחשוב לא פחות, מ-SEO מצויין. עד כדי כך טוב, שאני היום נוטה לבדוק החל מהתוצאה השלישית או הרביעית, היות והראשונות הן אלו של ויקיפדיה. אני גם משתמש בויקיפדיה, אך היום הצעד הראשון שלי הוא לגלול לסוף העמוד ולבחון את המקורות וההפניות. אם אני צריך ציטוט, אני אשתמש באחד מאותם מקורות ולא בויקיפדיה.
כן חשוב כמה פילים היו לחניבעל. חשוב גם לדעת כמה היו לו בתחילת המסע, כמה בסופו, והאם עצם השימוש בהם היה רלוונטי לתוצאות של קרבותיו. חשוב לא פחות מה מקור המידע לכך, ומה האמינות של אותו מקור.
ויקיפדיה היא התגלגלות של רעיון האנציקלופדיסטי המקורי, חשוב אולי באותו מידה, אך סובל מאותן בעיות של אבותיו ואולי אף יותר.
לשם השעשוע חפשו את האנציקלופדיה העברית כאן או כאן.
שר התחבורה רוצה לשנות את צורת התעתיק לערבית ואנגלית בשלטי הדרכים בישראל. לכאורה, צעד מיותר, שהרי התעתיק הרשמי כבר קיים, בהתאם לחוק פקודת התעבורה (מס' 73) סעיף 70(1). לכאורה סוגיה טכנית עם אנקדוטות משעשעות. ולפעמים מלווה בטיעונים אבסורדים.
שמות מקומות עוברים גילגולים, רובם נובעים מהשלטון באותו זמן, הדוגמא החביבה עלי:
גם תרגומים מתקופות קרובות יותר מביאים לשמות משעשעים. כך גבעת שפירא בירושלים נקראת הגבעה הצרפתית, כנראה על שמו של ג'ון פרנץ ((גנרל מהצבא הבריטי בזמן כיבוש ירושלים מידי האמפריה האוטומנית)), ובערבית التل الفرنسية.
איננו היחידים מבין המדינות או האזורים הרב לשוניים: קנדה, שוויץ, קטלוניה וסקוטלנד. בכל מקום השילוט הרב לשוני נושא מטען פוליטי והסטורי כבד. שילוט הדרכים הוא סממן בולט ומהותי של השלטון. אין לי תשובה ברורה האם צריך לכתוב בשלט דרכים Petah Tikqwa, Petakh Tikvah או שמה Melabes ((שימו לב להתחמקות האלגנטית מסוגית ירושלים)). האם צריך לכתוב רק את השם ואז תעתיק פונטי לאותיות לטיניות וערביות?
טכנית ניתן היה לכתוב גם את התעתיק וגם את השם: (Yam Kineret (Sea of Galilee ((עוד התחמקות…)). מן הסתם זה לא היה סותם את הגולל על הדעות לכאן או לכאן, אבל אולי זה היה נותן פרנסה לכותבי השלטים. וגם זה משהו בעידן הכלכלי הנוכחי.
אגב אורחא: אם אני גר בדרך המלך, האם עלי לבקש מקרובי בארגנטינה לשלוח דואר ל-El Camino Real?
הסברתי לעובד שלי:
בימי צעירותי, אנחנו, אנשי system הצעירים היו בעלי חזון, נמרצים ואנרגטים. הדבר היחידי שמנע מאיתנו לישם את הפתרונות המתקדמים והיעילים ביותר היו מנהלנו השמרניים וחסרי המעוף.
היום אין זה ככה. אתם, אנשי system הצעירים חסרי אחריות הנסחפים אחר כל צעצוע חדש ללא מחשבה. הדבר היחידי המונע מכם להוריד את החברה ביגון שאולה הם אנחנו, המנהלים השקולים ובעלי הניסיון.
החוצפן צחק עלי.
מוקדש לכבוד היו"ר.