קטגוריות
מערכות מידע אינטרנט דעה

קווין קלי על טכנולוגיה

שתי הרצאות של קווין קלי ((עורך Wired ו-Whole Earth Review בעברו))

כיצד טכנולוגיה מתפתחת:

זהו שיר הלל מלא אופטימיות לטכנולוגיה, ושווה צפיה בעיקר בימים שלו של ניצול לרעה שלה.

5000 הימים הבאים של אינטרנט:

האינטרנט היא ישות צעירה, שלדברי קלי הייתה בלתי חזויה ובלתי צפויה, ומנסה לשער כיצד היא תתפתח.

שתי ההרצאות מציגות אופטימיות, הם לגבי הטכנולוגיה והן לגבי בני האדם שמשתמשים בה. הן מגיעות, לדעתי מאותה השקפת עולם של חוק מור, הרואה בהתפתחות טכנולוגית אבולוציה המוגבלת רק על ידי מגבלות טכנולוגיות ומדעיות נוכחיות ((שיפתרו בעתיד, הקרוב או הרחוק)). אני, לצערי, נוטה יותר להסכים עם תפיסות הרואות בכלכלה, בחינוך או בפוליטיקה את הזרז (או החסם) להתפתחות טכנולוגית.

קטגוריות
דעה

הסכנה לא בטכנולוגיה

יהונתן קלינגר מציג השינויים החשאיים שמיקרוסופט ביצעה כחלק מתהליך האוטומטי של Windows כחלק מטענה להמנעות של שימוש ממשלתי בקוד קנייני.
לפי הידוע לי, השינויים האמורים פעלו רק במצב בו לא התבצעו עידכונים אוטומטיים, אך המשתמש בחר לסמן את אפשרות הבדיקה של קיום עדכונים. אני, ואחרים, חושבים שהתגובה חריפה מדי.

מידה ועובדה זו נכונה, השינויים יכולים להיות מהותיים להמשך אפשרות הבדיקה (למנוע מצב של ביצה ותרנגולת, שבו המערכת לא יכולה לבדוק יותר קיום עדכונים כי מערכת העדכון השתנתה).מיקרוסופט מאפשרת (בתנאים מסיימים), לראות (אם כי לא לשנות) קוד. מעט מאוד בחרו לממש אפשרות זאת. יתר על כן, הרתיעה של ארגונים רבים מויסטה נובעת מהתלות של מוצר זה בתקשורת מול מיקרוסופט.

מיקרוסופט סובלת מבעיה של חוסר עמינות הן בצד העסקי, והן בצד הטכנולוגי. אבל שתי בעיות אלו אינן בהכרח תלויות אחת בשניה. וניסיונות לתקן בעיה בצד אחד מובילות לפעמים לבעיה בצד השני. תסבוכת זאת הולכת וגדלה כאשר לא ברור אם מיקרוסופט היא חברת של טכנולוגיה, מוצרי צריכה או בידור.

בחזונו של תומס ווטסון הייתה מכונה של IBM בכל חברה, ו"שלום דרך מסחר". דא עקא, שעם כל מכונת IBM הגיעו אנשי IBM, והמסחר כלל גם מסחר עם גרמניה הנאצית. את IBM הורידו מגדולתה חברות כמו NCR, דיגיטל ומיקרוסופט, לא האגודה לזכויות האזרח.

קוד פתוח איננו התשובה לכל, ואיננה החרב לפתרון כל הקשרים הגורדיים של אבטחת מידע וצנעת הפרט ללא מי שיבחן את הקוד.

קטגוריות
כללי

אל המטרות שלפניכם, בקוד פתוח, אש!

לכבוד חגיגות (?) 60 שנה לקלשניקוב ((הרובה, לא האיש)), סוקר הרג'יסטר את תולדות הרובה, ומגיע למסקנות הבאות:

  • הצלחתו של הקלשניקוב נובעת מפרסום המפרטים הטכניים בצורה חופשית, שאיפשרה את יצורו ופיתוח על ידי מדינות רבות.
  • פיתוח רובה הסער, ועצם שמו, נובע מסיבות פוליטיות, לא פחות מסיבות טכניות.

היה בכוונתי להאשים את את הרג'יסטר בשנאת ישראל, היות ובשתי הסקירות לא הופיע משוש תע"שנו, הגליל. אך היות ובקריאה שניה התברר כי גם אחיו הבוגר, הוולמט 62 הפיני איננו מופיע, אני מיחס זאת לעודף של צאצאים של ה-AK47, יותר מאשר העדפה פוליטית.

לענין שמות ופוליטיקה, תמיד שיעשע אותי העובדה כי את המאוזר 98 בחרנו לכנות "צ'כי", ואת ה-MG34, "מגל"ד". ניתן להבין כי לא רצינו את השמות הגרמניים, אך מדוע דווקא לאויה 109, שרכשנו מצ'כיה, קראנו מסרשמידטים?

ומה לזה ולמערכות מידע? כלום. למעט הקביעה של הרג'יסטר שהקלשניקוב הוא: More like communism than Linux

קטגוריות
דעה

הסטה לה ויסטה, בוב.

האמרה "Bob's your uncle" מקובלת בעולם האנגלו-סאקסי כמציינת דבר-מה פשוט, טריוויאלי. האם מישהו במחלקת השיווק של מיקרוסופט חשב על כך, אי אז, בשנת 1995, כאשר על העולם הונחת מיקרוסופט בוב. לענין זה, האם באג Y2K, הנחה את מחלקת השווק במתן השם Windows Millennium, או שמה גלגל הענק בלונדון

ראו שני מאמרים על Windows ME, אחד עם יציאתו, שני פחות משנה מאוחר יותר.

והיום, ויסטה.

קטגוריות
דעה

ימה"ב זה כאן

אתר דה-מרקר (הטוש, בפי חבריו) מביא קישור לסוגית שימור המידע לטווח ארוך. המאמר משווה את מצבנו לימי הביניים, ונזכרתי בקורס של פרופסור אמנון לינדר, בשנה א' בחוג להיסטוריה של האוניברסיטה העברית. שנה א' הוקדשה בעיקרה לקריאה וניתוח של טקסטים. אחת ממיומנויות היסוד של היסטוריון.

פרופסור לינדר טען כי לחוקר ימי הביניים יתרון על חוקר העידן המודרני. בימי הביניים טקסטים היו מועתקים ביד. העתקות אלו לא היו חפות משגיאות או עיוותים. לורך הדוגמא בולה ((צו אפיפיורי)) היה יוצא לבישופים, פקידי הבישופים היו דואגים לעותקים ומפיצים לדיקנים ולכמרים. במהלך העתקות אלו היו לפעמים חלים שינויים בטקסטים. שינויים,אלו וניתוחם, הם כלי שימושי להיסטוריון לאבחן את סוגיות של סמכות, מדיניות ויכולות של הכנסיה.

בעת החדשה, החל ממכונת הדפוס של גוטנברג, ישנה ירידה בכמות התווך בין הקורא לכותב. במקביל חלה עליה ברמת האורינות, כך שניתוח האבחנות בין הטקסטים המקוריים לטקסטים הסופיים עבר בעיקר לטיוטות. למפיצי הטקסטים הייתה פחות אפשרות לשנות את התכנים.

העידן המודרני, לפי פרופסור לינדר, מתחילות להעלם הטיוטות. מעבד התמלילים מאפשר תיקונים על הטקסט המקורי ללא שימור השינויים. להסטוריונים העתידיים, תהיה בעיה אם הכותבים לא שמרו במודע ומתוך כוונ, על נוסחים קודמים ועל טיוטות.

ישנם עדיין מנגנונים המייצרים טיוטות, ללא כוונה מוקדמת (כמו מערכות דואר אלקטרוני בהם משתמשים כותבים שונים לתקשר בינם לבין עצמם ((יובל, זו אולי דוגמא עתידים לשימוש חתרני בטכנולוגיה))), אך הארכיונים, עליות הגג המאובקות ופחי האשפה אבדו.

שימור המידע והידע הוא מטרה טובה. יעד של 50 או 100 שנים הוא יומרני. מאז לימודי התואר הראשון שלי עברתי 3 מערכות הפעלה (ובכל אחת 4 גרסאות לפחות), השתמשתי בשישה או שבעה מעבדי תמלילים, שלושה גליונות אלקטרונים, ארבעה סוגים של מחשב כף יד ולפחות שונה מחשבים אישיים. אני עדיין מסוגל להגיע לטקסטים שלי משנה א', אך המאמץ איננו מינימלי.

בספריה הלאומית בירושלים נמצאים טקסטים של איזייק ניוטון. כל מה שצריך, זה לדעת לטינית.

את הטקסטים של מצריים העתיקה הצליחו לפענח באמצעות אבן הרוזטה, אל יש לזכור כי הפיענוח נעשה בדיעבד. ניסיון לייצר תהליך ממין זה למפרע הוא בעייתי, היות והוא מנסה להכתיב את הסטנדרטים לדבר שהוא אולי במהותו חמקמק מדי לסטנדטיזיצה, ראית העולם שלנו.