לפני מספר שבועות פנה אלי לקוח עבורו ביציעתי פרויקט לפני כשנה וחצי. לקוח חוזר הוא תמיד דבר משמח (אלא אם כן אתה קברן). מקרה זה דווקא עורר בי תהיות.
הפרויקט האמור לא היה הצלחה מסחררת. הוא הסתיים באיחור; לא כל מטרותיו הושגו; גם אני וגם הלקוח לא היינו שבעי רצון והסיום היה באוירה עכורה. האשמות הדדיות הוטחו, ואני סברתי כי קשרי עם הלקוח הזה הסתיימו.
בדיעבר, מסתבר, הפרויקט כן נחשב מוצלח. זאת היות ועמדנו במבחן התוצאה.
האל אפולו העניק לקסנדרה את מתת הנבואה. אך להיות והיא לא נענתה לחיזוריו, הוסיף קללה: כל נבואותיה יהיו אמת, ואיש לא יאמין להן. מצב עניינים זה זכה לכינוי "תסמונת קסנדרה", הן בפסיכולוגיה והן התחום העסקי.
מה לתסמות קסנדרה ולבלוג זה?
בחודש האחרון עסקתי בהקמה מחדש של אתר לקוח, החל מהשרתים עד תחנות הקצה. הסיבה הישירה לקריסת המערכת נבעה מוירוס, ולא חדש במיוחד. הסיבה העקיפה, והמהותית יותר, היא התעלמות של הלקוח מהתראות כי המערכת איננה מתוחזקת כראוי ונדרשות פעולות מונעות, הן ברמה הטכנית והן הרמה הניהולית.
שני כשלים מובילים לתסמונת קסנדרה.
אין באמור לעיל לטעון כי יש לפעול על סמך על תחזית אימים. בין השאננות וטמינת הראש בחול לבין פאניקה פארנואידית ישנם מסלולי ביניים של ניהול סיכונים.
ניהול סיכונים הוא איסוף המידע הנחוץ להבנת התלות במערכת (במקרה זה, מערכת המידע):
ניהול סיכונים נבון הוא מבפנים ומבחוץ כאחד. לא ניתן לקיים ניתוח סיכונים ללא בהירות של מטרות הארגון, צרכיו ודרך פעולתו. יעוץ חיצוני יכול לתת ערך מוסף בהבנה של הטכנולוגיות המשפיעות על הסיכונים, איך איננה מספיקה לצורך קבלת החלטה מושכלת.
בלא מעט מקרים תתכן החלטה הנוגדת את השיקולים הטכנולוגיים ה"נכונים", היות ורמת הסיכון, הסתברותו או היכולת הכלכלית להתמודדת עמו איננו מצדיקים את ההשקעה. אך החלטה זו צריכה להיות מתוך ידיעה מושכלת והבנה של ההשלכות.
אולי לאור ההכרזה על ה-iPhone, הבטתי על פאר הטכנולוגיה בא אני משתמש:
יש סביבי הרבה מחשבים. מתוך ששה שאני משתמש בהם, רק לאחר יש מעבד Pentium IV.