בביקור ב-eBay, ניסיתי להגיש הצעה על מוצר ממוכר עמו עשיתי עסקים בעבר. להפתעתי, סרב האתר לקבל את ההצעה, היות וישראל לא נכללה במדינות אליהן מוכן המוכר לשלוח. ואכן, בעמוד תנאי המשלוח, הופיע ישראל לצד מדינות כמו תימן וצפון קוריאה.
בדאגה מסויימת, פניתי למוכר לשאול לסיבת הכללתה של מדינת ישראל, מדינה נאורה ומתקדמת, ברשימה זו. תהיתי איך אגיב אם אקבל תשובה כי מדינת ישראל מוחרמת מטעמים מדיניים ופוליטיים. התשובה שקיבלתי הייתה מדכדכת לא פחות.
מסתבר כי חברת הדואר הישראלית איבדה חבילה של המוכר, הודתה בכך, אך סירבה לפצות אותו או את הקונה. הקונה, מצידו, דרש החזר מלא. כשלון גם כנותני שרות וגם כמקבלי שרות.
לשם השוואה, חברת אוויס חייבה אותי בטעות במהלך שכירות רכב בארה"ב לפי תעריף של רכב יקר יותר. נציג השרות בישראל דרש עותקי הזמנה, חיוב וכיו"ב, ולא חזר אלי. נציג השרות בארה"ב זיכה את חשבון כרטיס האשראי שלי, ואז התקשר אלי לוודא את הזיכוי בוצע כהלכה.
הצלחתי לשכנע את המוכר כי מדינת ישראל איננה אוסף של נוכלים וחדלי אישים, והוא הוריד אותנו מהרשימה השחורה, אך אין דעתי נוחה מכך. מה יקרה ביום שהוא יתקל שוב בגישה הישראלית של "כולם אחראיים, חוץ ממני".
בבלגיה יש מנגנון שמעדכן את כל שנה את השכר בהתאם למדד – למה אין כזה בארץ לעזאזל?
עליות המחירים נראות בכל מקום, ועם זאת, לא נראה שמנגנון תוספת היוקר מצליח להתמודד עמו. יתכן כי הסיבה לכך היא שתוספת היוקר מתבססת על מדד המחירים לצרכן אותו מדד, למרבית ההפתעה, משתנה. מבט חטוף בשינויים לעומת הסקירה של דה-מרקר, מראה איך משקלם של מוצרים שמחירם ירד, עלו במשקלם במדד. כך ניתן לנטרל את המדד, וכתוצאה, את מנגנון תוספת היוקר.
תשובה חלקית היא בכך שקל יותר להיות יזם בתוך חברה גדולה מאשר כעצמאי או חלק מחברה קטנה. על אחת כמה וכמה כאשר אותה חברה גדולה היא בין לאומית. שרות וציוד בארצות ניכר עולים בין 30% לבין 50% פחות מאשר בארץ, בעוד לקוחות בחו"ל מוכנים לשלם בין 30% לבין 50% יותר. כאשר יזם עובד בחברה גדולה, משאבים רבים יותר, וזולים יותר, עומדים לרשותו, אם ידע לנצל אותם. אני רואה כל הזמן יזמים היוצאים מחברות גדולות או מהאקדמיה ונדהמים בדיעבד מהעלויות התפעוליות של חברת הזנק או עסק קטן. לא פחות מדהים אותם הוא הלחץ הלא מתון לתמחור אגרסיבי מצד לקוחותיהם.
אני לא יודע איך ניתן לשבור מעגל קסמים זה של עלויות גבוהות מול משאבים מוגבלים. אני רואה רבים מעמיתי, עצמאים או בעלי עסקים קטנים, נשברים ומחפשים עבודה כשכירים. קל יותר לוותר על יציאה לסרט עם תלוש משכורת מאשר לחיות בפחד מפשיטת רגל כאשר לקוח אחד לא ישלם.
אין לי סיבה להטיל ספק ביושרה של כתבי 360, ואין לי סיבה להטיל ספק במהימנותם של הנתונים שהוצגו בתחקיר רופא טוב, רופא לחיים. עם זאת יש לי ביקורת על הצגת המידע. והביקורת נובעת מהנקודה הבאה:
מה יחשוב מטופל בביקור הבא אצל הרופא, כאשר יראה את הצעצועים שהשאירו אצלו התועמלים הרפואיים.
יש מרחק רב בין רופאים המפירים את תקנות בריאות הציבור ואת נהלי ועדת הלסינקי, לבין רופאים שתועמלנים רפואיים משאירים במשרדם צעצוע בסוף הביקור. גם הרמיזה שרופאים מקבלים שווה כסף בסגל וציוד, בעוד שמטרידה, אינה זוכה למבט מקיף יותר של מצב המוסדות הרפואיים בישראל.
כתבה חשובה שהיה ראוי שיקדישו לה וראיה רחבה, כמתבקש מהשם 360, הפכה ל-sound byte, וחבל.
כצופה מן הצד, ושומע חופשי במבוא לכימיה, הדיון הוא משעשע. הומאופטים מאוד רוצים הכרה כשיטה מדעית, אך מול שאלות הבוחנות את עמידת ההומאופטיה במתודולוגיות מדעיות או שיטות המחקר הנובעות מהתודולוגיה המדעית מניסות אותם מיד למחוזות הניסים הנסתר והפסיכולוגיה.
בכניסה מקרית לסופר פארם הבחנתי במדפים של מוצרים הומאופטים שהתהדרו בתקינה של GLP, GMP, ISO וההצהרה "נבחן קלינית". למשך קרוב לשניה נדהמתי, עד שנזכרתי כי ישנו גם מוצר של ביופט המתהדר באותם תקנים ((למעט, כמובן "נבחן קלינית", שבמקרה של ביופט מקבל משמעות אחרת)). את המוצרים של שתי החברות אינני חושב שאצרוך.
המונח הבעיתי הוא "נבחן קלינית".
בחינה קלינית היא בחינה של מוצר ((על פי רב מוצר פרמצבטי, אם כי מוצרי מזון וקוסמטיקה יכולים להכנס למבחנים ממין זה)). המבחנים בודקים את העמידה של המוצר בתנאי המבחן, מוצר נחשב כנכשל אם גרם לתופעה שלילית (Adverse Effect) או לא עמד בתנאי המבחן. דהיינו, מתן גלולות פלצבו בצבעים שונים יכולה לעבור מבחן קליני. מכאן שהביטוי "נבחן קלינית" בפני עצמו הוא חסר משמעות, אלא אם כן נוסיף אליו את ההתויה מולה היא נבחנה.
האם יש להבין מכאן שהומאופטים הם נוכלים? לא נראה לי שעירא סבור כך. הוא רק תמה כיצד רופאים ((בעלי תואר MD)), מסוגלים לתמוך בצורת טיפול שאינה עומדת בקירטריונים מדעיים. אני סבור שהתשובה פשוטה: רופא איננו בהכרח מדען. שבועת הרופא אינה מחייבת את הרופא לחשיבה המדעית, אלא לטובת המטופל. כפי שאנו מצפים מעורך הדין שיפעל לטובת מרשו או רואה חשבון לטובת לקוחו. אמנם רופא המתעלם מהמחקר המדעי בתחום הומאופטי, או מהעובדה כי המחקר הקליני הכולל חסיון כפול נוצר בגלל ההומאופטיה ((ופסל אותה)), נראה לי חשוד כרופא רע, הוא אינו בהכרח נוכל.
הנוכלות, אם כבר, קיימת ברמה העסקית, הממסדית וממשלתית. קופות החולים ורשתות בתי המרקחת מצאו לעצמן מקור הכנסה נאה נוסף. היות ואנו, כלקוחות, מצפים כי גופים אלו יפעלו לטובתנו, אנו מניחים כי המוצרים והשרותים מבוססים על שיקולים מדעיים ורפואיים טהורים. הרגולטור הממשלתי כושל פעמיים, היות ונסיונות בקרה ((כמו הדרישה כי מחטים המשמשות בדיקור יהיו סטריליות)) יוצרות גם הן רושם של מתן גושפנקא שאין לה אחיזה במציאות.
לא בכדי נזהרות חברות הפראמה הגדולות מתרופות "אלטרנטיביות". הן יודעות שמול התביעה היצוגית שתגיעה, לא יהיה להם כל ביסוס מדעי להשען עליו.
