קטגוריות
מערכות מידע משולחן היועץ

טועה, ואף חמור מכך מטעה את הציבור

אני נתקל מדי פעם במצב מוזר. פונה אלי לקוח (או לקוח בפוטנציה) בנוגע ליישום של מערכת. לאחר שאני מגיש את תכנית העבודה, מתקשר אלי הלקוח ואומר "אבל אצל פלוני אלמוני עושים זאת אחרת".

אילו המשמעות של אחרת הייתה רק זול יותר, ניחא. שהרי אני יועץ IT יקרן, שאילו סקוט אדמס היה מכיר, היה מוציא את דוגברט לפנסיה מוקדמת.

כעת אני נשלח לשמוע כיצד פלוני אלמוני הקים את המערכת שלו. ומסתבר כי:

  1. לפלוני אלמוני יש מערכת בנויה טלאי על טלאי, ויש לו בחור (או בחורה) שמבינים קצת במחשבים ומתרוצצים חלק ניכר מזמנם בין משתמשים לפתור בעיות.
  2. לפלוני אלמוני יש מערכת משובחת לעילא ולעילא, שעלויות התפעול שלה אפסיות ותקלותיה זניחות, ולמרבית ההפתעה עלות וצורת הקמתה לא שונה בצורה מהותית מזו שהצעתי.
  3. לפלוני אלמוני יש מערכת שונה (ללא קשר לאיכותה או מחירה) מזו שהלקוח ביקש.

אני תוהה. מה טעם מוצא אותו אדם לפנות אלי? ילך אצל פלוני אלמוני ונגמר.

משל למה הדבר דומה. נכנס לו אדם לחומוסיה, שואל למחירה של מנת חומוס ואז מסביר לבעל הבית כי המסעדה מעבר לרחוב מוכרת פיצות, וגם מחיר המשולש נמוך יותר…

המקרה האחרון היה של בעל עסק שרצה לחבר את השרת המרכזי (והיחידי), מסוג Microsoft Small Business Server של החברה ישירות לרשת האינטרנט, על מנת שיכול לקרוא דואר ולתאם פגישות. חיבור ממין זה הוא מסוכן. אך ניתן למצוא פתרונות חלופיים לצורך העסקי, בין אם על ידי שימוש בשרותים חיצוניים ובין אם בשימוש במערכות אבטחה שונות.

פרט משעשע בסיפור הוא שהתגלה לי כי שני אנשי IT לפני נתנו המלצות והצעות דומות. אני מניח כי אם אותו בעל עסק יחפש מספיק, הוא ימצא מי שיישם לו מערכת מתאימה. לי, ככל הנראה אין ביטוח רשלנות מקצועית גבוה מספיק.

משפט לסיכום לגבי הכותרת. אינני זוכר את ההקשר הפוליטי/תקשורתי בו הוא נאמר, אך הסתירה הפנימית שלו נראתה לי מתאימה.

קטגוריות
מערכות מידע דעה

עוצו עצה ותופר

זהירות, קרח דק.

לפני מספר ימים קיבלתי מלקוח מסמך סקר סיכונים שערכה עבורו חברת IT, מהגדולות בארץ. במעבר על המסמך הבחנתי במספר אי דיוקים ומספר נקודות שהוחמצו. יחסתי זאת לעובדה שהיקף הפעילות שנקבע על ידי הלקוח, לוח הזמנים והעובדה כי לחברה אין הכרות מעמיקה עם ההסטוריה של הלקוח. זאת עד שהגעתי לפרק ההמלצות.

המסמך מסתיים הסדרת המלצות, כולן מבוססות על מוצרים שאותה חברת IT מייצגת. כולל המלצה להשליך לפח אלפי דולרים של ציוד תקשורת של HP תמורת ציוד של Cisco. זאת עבור יישום של פונקציוליות הקיימת גם בציוד הקיים של HP.

לאור ההמלצות, חזרתי וקראתי את הסקר. אי הדיוקים וההחמצות קיבלו פתאום מימד אחר.

אני יועץ, איצס גייבר, A computer Meaven, אובר גיק.אני מוכר עצות למחייתי. אינני מוכר ציוד, ולמעט חריגה חד פעמית, עליה אני מצטער, אינני מוכר או מייצג תוכנה.

אני גם תמים, כנראה. אותו סקר בחן את את המערכת שאני תכננתי וסייעתי להקים. ציפיתי לביקורת. הייתי מוכן אפילו לביקורת חריפה (שהרי מדובר במתחרים). אבל לא לרשימת קניות הקובעת – בואו תשפכו כסף, וכל בעיותיכם יפתרו.

אי אפשר לבוא בטענות רק לאותה חברת IT בלבד. הלקוח בא אליהם בדרישה לפתרון. הוא לא בא אליהם עם בעיה או סוגיה מוגדרת. משל למה הדבר דומה. נכנס לו אדם לסוכנות רכב ומבקש לראות לו רכב. קשה לי לראות סוכן של פיאט מגרד בראשו ואומר ללקוח: "לפי צרכיך, סוזוקי או פורד יתאימו יותר לצרכך."

הבעיתיות מסתכמת במילה אחת – פתרונות. זאת הפכה להיות מילת קסמים. מרב פתרונות, שכחנו לברר מה הסוגיות….

קטגוריות
דעה

צייר לי פתרון

הצעתי עוד פרויקט של פרוייקט כתיבה קבוצתית, אז אני אתחיל.

לפני מספר ימים חלפתי על פני מיניבוס שעליו כתוב "פתרונות בתעבורה". לא מפתיע. חכמי השיווק מסבירים לי שהשוק רוצה פתרונות.

  • לא שרות הסעות – פתרונות בתעבורה (מעניין אם יש להם מסוקים, או שהם גם סוללים כבישים).
  • לא זגג – פתרונות בזכוכית.
  • לא ליצן – פתרונות בידור.

לא בכדי קשה לי לשווק את עצמי. מנתח מערכות ויועץ למערכות מידע. אני לא מוכר פתרונות, אני מוכר בעיות! אני שואל שאלות (ועוד שאלות מעיקות). מי צריך את זה? זה גרוע כמעט כמו פסיכולוג (או גסטרואנטרולוג, תלוי כמה עמוק אתה רוצה להכנס…)

מכאן ניתן להבין את ענין הניו אייג'. יש פתרונות – הוליסטיים, כללים ומלאים. הבעיה היא משנית, בה לא נעסוק בה, היא רק תסיח את דעתנו מהפתרון.

סאונד בייט, מכירה של 20 שניות במעלית. לא תתפוס אותם בדקה, לא תתפוס אותם בכלל. זהו השווק של הפתרון.

קונה? לא? יש לי פתרון עבורך….

קטגוריות
דעה

לא הולך לשום מקום

שני פרסומים עוררו בי שד מן העבר. המכות רק ממשיכות לנחות… של שרון, ותתחילו לפחד. אני התחלתי של חנית.

השד הוא מיום 10 בפברואר 1983. בסיום ההפגנה, ובעודנו מתארגנים לעזיבה שמעתי קול נפץ. לאחר ערב של אלימות ושנאה חשבתי לעצמי "זהו, חושבים שחזיזים יפחידו אותנו?". ניערתי מה שחשבתי שהיה פרור חצץ מהמעיל שלי.

אז ראיתי את הקרע במעיל.

אז שמעתי את הצעקות.

אז שמעתי את הסירנות.

אמיל גרינצוויג נפל מספר מטרים מאחרי. אחרים נפצעו. חלקם נותרו נכים. לי נקרע המעיל. עד היום אני תוהה כמה מתוכם ספגו בגופם רסיסים שנועדו לי.

נהג המונית שלקח אותנו משם חירף וגידף את השמאל. הטונים ירדו מעט כאשר הרדיו דיווח על נפגעים. כאשר חזרתי הביתה ידעתי. פה אני לא רוצה לחיות.

אבל, אני עוד פה – על אפם ועל חמתם. אם רוצים לגרש אותי, שישלחו משאיות. זאת המדינה שלי. אני ושכמותי בנינו אותה ומתחזקים אותה.  אולי אני אעזוב יום אחד. אולי לא. אבל אני אעשה זאת על דעתי וברצוני.

לא חסרים דברים לפחד מהם. החלטות שיווקיות טיפשיות של ארקדי גאידמק וניצול הפניקה של אולמרט על ידי ש"ס הם לא העיקריים שבהם.

הביטו אל הדמוקרטיות הנאורות של המערב. "מגנה כרטה", החוקה האמריקאית וכמעט כל מסמך מהותי הדן בזכויות האדם צמח מתוך מאבק. המאבק כאן לא תם, ולא יסתיים בקרוב. ה"תותח הקדוש" הוא אולי המקבילה שלנו למטח היריות בקונקורד, אבל את הסיום עוד לא ראינו.

קטגוריות
דעה

פוסט רציני, למבינים

לא רק אני מקטר על מילים ריקות. גל מור מבקש פירגון.

אולי הגיע הזמן לעוד פרוייקט כתיבה קבוצתית?