קטגוריות
מערכות מידע

רזוננס קוגינטיבי

כבר נאמר, תן לאדם פטיש וגו'. ג'ון טימר ב-Ars Techina מפנה למאמר ב-Journal of Consumer Research הטוען כי נעילת לקוח (Lock In) קוגניטיבית היא חזקה לא פחות מנעילה הנובעת מתלות חומרית או עלויות מעבר. כאשר הרגלים נרכשי, המתשמש משוכנע כי הדרך (או הכלי, לענין זה) הוא הטוב ביותר, ולו היה עליו (המשתמש) לפתח כלי או דרך, התוצאה היתה זהה.

זהו נדבך נוסף לאתגרים הכרוכים בשינויים במערכות מידע.

כאשר אני מציג מספר פתרונות ללקוח, כמעט תמיד תהיה הנטיה לכוון הפתרון הדומה ביותר למערכת האחרונה עמה הוא עבד. אני מכנה זאת רזוננס (הדהוד) קוגניטיבי. במצב של שינוי היה ניתן לצפות לדיסוננס קוגינטיבי – ההבנה כי יתכן שיפור בעקבות שינוי מחד וההתנגדות הנובעת מחשש מעצם השינוי. למעשה ההתנגדות מתגבשת מסביב לסביבה המוכרת יותר, ומעניקה לה אווירה של מצויינות.

הדבר בולט לעין בויכוחים בין אוהדי Firefox לחסידי Internet Explorer; משתמשי Windows ו-Linux וכדומה. ויכוחים אלו גולשים לעיתים מזומנות לתכונות האיזוטריות של התוכנות (המקרה הטוב), להפרעות הנפשיות של הצד השני (במקרה הנפוץ יותר) או לתחומי העיסוק של הורי הצד השני (במקרים קיצוניים).

מצב עניינים זה אינו רק בקרב הלקוחות, או המשתמשים. הוא קיים בקרב נותני שרות, מיישמים, מנהלי מערכות ואפילו יועצים – אנשים שהכרות עם טכנולוגיה היא לחם חוקם.

פלצות אוחזת בי כאשר אני רואה שימוש בפרוטוקול POP3 לא מאובטח לדואר אלקטרוני, שימוש ב-PPtP להתקשרות מרוחקת או שימוש ב-WEP (או בMAC Filtering) לאבטחת תקשורת אלחוטית. אני מתנצל על השימוש בדוגמאות טכניות, אך אלו הנקודה היא שמדובר בשימוש בפרוטוקולים גרועים הן מצד הישום העסקי שלהם והן מצד הישום הטכנולוגי שלהם. לכל שלושת הדוגמאות קיימות חלופות מזה מספר שנים, שיישומם אינו מורכב יותר מאלו הקיימים, והערך המוסף שלהם גבוהה בהרבה.

על ממנת שלא לשמור דיון זה ברמה התאורטית בלבד, אתייחס לשימוש בפרוטוקול POP3. זהו פרוטוקול המאפשר למשוך דואר משרת הדואר לתוכנת הדואר המקומית. כל ניהול הדואר (תיקיות, שימור דואר יוצא וכיוצא בזה) נעשה בלעדית על תחנת המשתמש. זהו הפרוטוקול החביב על ספקי אינטרנט, כי המשתמש מושך את הדואר משרת הספק, ומוריד את נטל התחזוקה והאיכסון מהספק.

לפרוטוקול זה קיים מתחרה בשם IMAP הקיים משנת 1998. בפרוטוקול זה הדואר נשמר ומנוהל על השרת, ותוכנת הדואר משמשת רק ככלי ניהול. שני הפרוטוקולים ניתנים להצפנה על ידי שימוש ב-SSL (קיים משנת 1996).

מדוע, אם כן, ממשיכים לראות שימוש נפוץ כל כך ב-POP3 ועוד בסביבות אירגוניות על ידי אנשים טכניים?

רזוננס קוגניטיבי. זה מה שעושה ספק האינטרנט, זה מה שהלקוח (המשתמש) רגיל. לא צריך להסביר או לנהל. יתר על כן – Outlook בגרסאותיו המוקדמות, לא תמך כלל ב-IMAP. תמיכה מוקדמת ב-IMAP התנגשה בתמיכה המובנית ב-Exchange. היות ו-Outlook הוא הכלי המוביל לניהול מידע אישי, מכאן שהוא הכלי הטוב ביותר, מכאן שהפרוטוקולים הנתמכים על ידו הם העדיפים.

קשה להתמודד ישירות עם רזוננס קוגניטיבי. העמדה של טיעונים לוגיים בלבד לשינוי יכולה ליצור התנגדות משני כיוונים עיקיריים:

  1. דיסוננס קוגניטיבי – הטיעונים משכנעים, אך החשש משינוי גדול מדי.
  2. איום על בעלי תפקידים – קבלת ההחלטות שלהם נראית שגויה, או שהם נראים כמי שאינם שולטים או מבינים את הטכנולוגיה.

במצב של התמודדות מול רזוננס קוגניטיבי כיועץ, מצאתי מספר דרכי להתמודד.

  • יצירת רזוננס חלופי. הצגת מערכות או שיטות כמובנות מאליהן.  ("קוד פתוח, כולם משתמשים בקוד פתוח: גוגל, יאהו, תע"א, בנק מזרחי…")
  • הצגת התחליף כמקור. (התקנת שרת Scalix או Zimbra במקום Exchange).
  • הגחכה (פרסומת ישנה של Sun אמרה "Running mission critical applications on NT Server, what do you people do for FUN?")

נשמע ילדותי? נכון, אבל אולי בלתי נמנע. לפחות כל עוד מי שתלוי המערכות מידע (אולי זה כולם?) לא ישקול את הסיכונים והסיכויים של הם פועלים.

קטגוריות
אינטרנט ניהול

לקחים ניהוליים מחוק הגבלת הגישה

כבר כתבתי שחוק הגבלת הגישה לאתרי אינטרנט למבוגרים הוא רע וטיפשי.

אבל הוא גם מעניין, בעיקר עבור מנהלים. הבא נביט בתהליך.

  • לש"ס יש בעיה עם נגישות המידע שמאפשרת האינטרנט.
  • חסימת הגישה בצורה מוחלטת לכשעצמה איננה אפשרית (עדיין?)
  • על ידי יצירת סחריר (ספין אוף, בלע"ז), הם עוטפים את סוגית החסימה בסוגיות חיוביות (הגנה מפני פדופילים או הסתבכות בהימורים).
  • הכנסת נשבית בסחריר, ומחטיאה שני דברים
    1. את המטרה העיקרית שמאחורי החקיקה
    2. את הסוגיות הטכניות והכלכליות העומדות מאחוריה

למה זה קרה. כי החוק נראה נוח.

  • הוא מגן על ילדים
  • הוא לא עולה כסף למדינה
  • הישום הוא לכאורה סוגיה טכנית בלבד, ולכן בעיה של המיישמים ולא המחוקקים

כעת, החליפו את ש"ס באיש מכירות, ואת הכנסת במנהלים….

קטגוריות
מערכות מידע אינטרנט דעה

מיתוסים על מערכות מידע

בעקבות יוזמה של חנית: פרוייקט כתיבה קבוצתית, הגיתי במספר מיתוסים מתחום המיחשוב ומערכות המידע.

חברות תוכנה זה הייטק.

  • חברות תוכנה עבר מזמן עברו לייצור בהודו, סין, מזרח ארופה, או כל מקום שבו תכנתים הם קודם לכל זולים. כמו כל חברה לייצור נעליים.
  • רכישת תוכנה מסחרית קיניינית היא מספקים, הקונים ממפיצים, התלויים במשווקים. לא משנה אם אתם עושים זאת באתר אינטרנט או בחנות במורד הרחוב, לא קונים Windows מ-Microsoft, ולא קונים שקדי מרק מאוסם.
  • גרסאות חדשות של תוכנה מסחרית הן כמו חברות אופנה. לאחר יציאת הגרסה האחרונה מסתירים ככל האפשר את הגרסאות הישנות, שמה נראה שאין הבדל כל כך גדול. שלא במפתיע, יש גם מסלולי רכישה לתוכנות ישנות.

הדגש על מסחרי, איננו מקרי. התנהגותם של פרויקטים בקוד פתוח שונה, בעיקר משום שהתלות שלהם בהכנסות מרישוי נמוכה יותר. התלות הכלכלית שלהם (אם קיימת כזאת) היא על פי רב ברמת שרות. הנקודה שאני רוצה להעביר היא שמבחינה מסחרית עסקית, התנהלות שוק מערכות המידע אינה שונה מהתנהלות ענפים אותם אנו רואים כ-Low Tech.

מיחשוב זה חדשנות.

  • מרבית חברות אבטחת המידע מייצרות מוצרים שנועדו לאפשר המשך עבודה בתוכנות, מערכות הפעלה ויישומים הסובלים מפגמים, ולא פתרונות לבעיות האבטחה הראשוניות.
  • חלק ניכר מהמוצרים בתחום התקשורת הם ניתוב של פרוטוקולים ישנים על גבי תשתית חדשה.
  • Outlook (אנחה עמוקה, נושא זה יזכה לפרסום בנפרד…)

ככה עושות כולן.

המיתוס ב-ה הידיעה. אם כל העסקים פועלים בצורה זו, כנראה שזה נכון. המיתוס מופיע במספר צורות:

  • ספקי תוכנה או חומרה המסבירים לך למה עליך להתאים את כל הסביבה הארגונית שלך למוצר שלהם.
  • ספקי שרות המצפים כי תיתן להם גישה בלתי מופרעת או מבוקרת למערכות המידע הארגונית שלך
  • Outlook (אנחה)

אם נתעלם מסוגית המזון האהוב על זבובים, הבא נשאל:

  1. מאיפה לך? (מדור המחשבים של העיתון היומי שלך לא נחשב, צר לי).
  2. כמה עסקים פושטים את הרגל בשנה הראשונה (נו, ככה עושים כולם, לא)?
  3. של מי העסק הזה? ומי משלם למי?

לא היית קונה X ממספר ספקים שונים.

  •  את המכונית שלי קניתי מסוכנות רכב, את הרדיו מחנות חשמל, צמיגים אני מחליף אצל הפנצ'ר מאכר.
  • את הדירה קניתי מפלוני, את הריהוט מאלמוני, את אשתי קיבלתי בנסיבות אחרות.

שנאמר, אישה נאה, כלים נאים ודירה נאה מרחיבים דעתו של אדם.

קטגוריות
מערכות מידע

לפתור את האתגר הגדול של מערכות המידע

מיכאל ויזרד כותב על ההתמודדות על של עסקים עם היחסים בין מערכות מידע לתהליך העסקי:

"אינך יכול לנהל את שאינך רואה. אפילו אם אתה רואה, אין זה סימן שאתה מבין. אחת מהבעיות המהותיות כיום הוא שלא ניתן לקבל החלטה עסקית בעלת ערך ללא התחלפת פעילות כלשהיא בתחום מערכות המידע."

ויזרד מתיחס במאמרו בעיקר למנמ"רים בארגונים גדולים. העדר התקשורת בין התהליך העסקי למערכות המידע מוביל, לדבריו:

"… מנמ"רים אינם מסוגלים לניהל שיחה כנה עם המקבילים העסקיים שלהם על העלויות האמיתיות של מערכות המידע לתהליך העסקי…"

ומכאן שמתחיל תהליך של:

"… חיפוש מבוהל למודל התיחסות בחבילות התוכנה של סאפ או אורקל הקרובים מספיק למודל העסקי, ולנסות ככל האפשר לדחוס את המודל העסקי ליכולות התוכנה…"

ויזרד נוגע כאן בעקיפין בסוגיה של מיקום המנמ"ר והיכולות הנדרשות ממנו. מצב זה קשה שבעתיים בעסקים קטנים ובינוניים, בהם תפקיד המנמ"ר, לעיתים מזומנות, אינו קיים כלל. עסקים אלו אינם מבחינים בין מחשב למערכת מידע.

אין רע בלבחור בחבילת מדף לניהול עסקי, או ניהול תהליך עסקי. אך האם הבחירה מושכלת? כפי שמציין ויזרד, אם כל המתחרים שלך משתמשים באותה תכנת מדף, איזה יתרון עסקי היא מעניקה לך?

עבור עסקים קטנים ובינוניים רבים מדי, מערכות מידע הם Cost Center, והדגש העסקי הוא על מציאת הפתרונות בעלות הנמוכה ביותר. זאת כאשר לעיתים מזומנות, פתרונות כבר יכולים להיות קיימים בתוך הארגון, או ניתנים ליישום במסגרות שונות, כמו שינוי התהליך העסקי.

הפתרון של ויזרד היא פעילות אקטיבית יותר של המנמ"ר. פתרון זה, על פי רב, אינו ישים בעסק קטן או בינוני. בעסק קטן או בינוני, על בעל העסק להיות היוזם. היות ובמקרים ממין זה חלק ניכר מהפעילות שאיננה פעילות הליבה של העסק נעשית על ידי מיקור חוץ, על בעל העסק לוודא כי כל פעילות עסקית חדשה מתואמת עם כל הספקים הכרוכים בתהליך.לצורך הדוגמא, במידה והעסק נעזר עם יועץ ארגוני, מנהל חשבונות וחברת מחשבים, יש לבחון את הפעילות העסקית מול שלושתם, לכל הפחות. לבחון, לענין זה הוא תהליך של הזנה הדדית בין הגורמים השונים, ולא רק קבלת משוב של השלכות עלות.

במקרה בו נתקלתי לאחרונה יישם ארגון מערכת תומכת החלטות לצורך מעקב אחר סיכומים והחלטות של ישיבות הנהלה. המערכת נרכשה ויושמה ללא בחינה של המערכות הקיימות – כאשר שתיים ממערכות התוכנה הארגוניות הקיימות היו יכולות לבצע (בצורה חלקית או מלאה) את הצורך העסקי.

חשיבה, תכנון והתיעצות יכולים לעיתים להפוך Cost Center ל-Profit Center. אפילו אם לא, הם יכולים למנוע הקמת Cost Center חדש, או לצמצם את העלויותיו.

קטגוריות
אינטרנט

רשעות, טפשות או בורות

החוק להגבלת גישה לאתרי אינטרנט למבוגרים אמור לעלות לקריאה שניה עוד כשבועיים. זהו חוק רע:

  • זהו חוק רע משום שהוא נוגס בחרויות הפרט (ראו רשימת קריאה בהמשך).
  • זהו חוק מטופש, משום שניתן לאכוף אותו רק על מי שמעוניין בו (על כך כתבתי בעבר).
  • זהו גם חוק חשוד.

הסעיף האחרון נוסף כאשר הקישורים הבאים הופנו לתשומת ליבי:

  1. חברת הזנק ישראלית המייצרת התקן לבדיקת גיל הגולש.
  2. מיכאל בירנהק מציין כי הצעת החוק הוגשה כהצעה פרטית, למרות שח"כ כהן הוא חבר קואליציה, והצעת החוק אמורה לעבור דרך משרד המשפטים ואישור של ועדת השרים לענייני חקיקה.

ליישום החוק יש השלכות כלכליות. העלויות יושלכו על הלקוח. מי הולך להרוויח?

אני סתם פראנואיד. בתחרות בין רשעות לבורות, בורות תמיד תנצח.