קטגוריות
אינטרנט

מי שמצביע, משפיע

רועי שלומי התחיל את המהומה בביצת הבלוגרים הישראלית במאמר ב-Ynet.

הדיון, לכאורה, על כסף. כמה עולה לנו רישום מתחם בארץ (לעומת העלויות בחו"ל), ולאיזו מטרות הולך הכסף אותו משלמים לאיגוד האינטרנט הישראלי. האם אנחנו לקוחות, והאם ככאלה אנו רשאים להביע דעה על השימוש שנעשה בכסף? אולי יש כאן ניסיון להכניס אחד משלנו (דהיינו, בלוגר), למערכת. ישנם מי שמוטרדים מרמת השקיפות של פעילות הארגון וחוששים מהחמרה של המצב.

בעוד אני מאמין כי האיגוד פועל מתוך כוונה טובה, הכוונה לסגור את החברות בצורה שלא תאפשר לחברים חדשים זכות הצבעה לשנה היא מטרידה. אני הצטרפתי כדי לשמר, לא לחרב. אני מאמין כי מרבית המצטרפים החדשים גם הם באים מתוך כוונה זו.

קטגוריות
דעה

תרבות דיבור

תגובתו של ח"כ יעקב כץ לסקר המראה כי 44% מוכנים לראות הומו1, כראש ממשלה, הן בעיתון והן בתכנית סדר יום למחרת2, הזכירו לי חבר מהתיכון. הוא טען3 כי תרבות הדיבור בישראל מסתכמת במשפט הבא:

אתה, ידידי היקר, להבדיל אלף אלפי הבדלים, היטלר.

כך ניתן, במשפט אחד, לפרגן, להסתייג ולהסית.

  1. סליחה, אומו []
  2. בה ניסה להתחמק מאמירותיו, ובאותה עת להמשיך בהסתה []
  3. לפני למעלה מ-25 שנים []
קטגוריות
מערכות מידע משולחן המנמ"ר משולחן המובטל

חשבון נפש קצר

הימים הנוראים (של העם היהודי) מתקרבים, הימים הנוראים (של החברה) עברו והימים הנוראים של הכלכלה בעיצומם. זמן משובח לחשבון נפש קטן.

האם וכיצד תרמתי (אישית וחלק ממחלקת ה-IT) לנפילת החברה?

לא שחסרה לי ביקורת על מנהלי החברה ועל חלק מעובדיה, אבל, כדברי הפתגם: "מי שגר בבית זכוכית שישים לפחות וילון מסביב למקלחת".

חטאים שבמעשה: השקעה לא נחוצה במערכת גיבוי יקרה מדי. נסיעה לחו"ל שלא הייתה מחוייבת המציאות.

חטאים שבאי עשיה((האם התיחסות לתומס אקווינס בהקשר של הימים הנוראים תקין פוליטית?)) : לא מנעתי מצוותי המו"פ לבזבז מקום איכסון ואפשרתי לרכוש נפח איכסון יקר ומיותר. לא התקוממתי על עבודות פיתוח פנימיות, כאשר תכנת מדף הייתה יכולה להשיג את אותה מטרה.

כמה זה עלה לחברה? בסביבות 200,000$. אפילו לא חודש עבודה של החברה. אבל צורת המחשבה היא שלא הייתה טובה. היה כסף, והוא היה אמור להספיק לתמיד. אולי אם כל ראשי הצוותים (כולל אותי) היו חושבים בצורה אחרת לפני שנה או שנתיים, מצבנו היה אחר.

קטגוריות
דעה

ומה אגיד לבני?

כותב יונתן קלינגר:

דיני מחשבים בישראל הם כנראה הדינים המשתנים ביותר בעשור האחרון, המשמעותיים ביותר והמסובכים ביותר שידעה החקיקה, הכללת הזכות לפרטיות בתוכם היא בעיה גדולה עוד יותר.

ואני רוצה למתוח את הנושא לכוון נוסף. לא רק מערכת המשפט והחקיקה מנסות להתמודד עם המציאות הטכנולוגית, אלא גם מערכות החינוך, הן ההמלכתיות והן אלו שבין אדם לחברו. לפני שהסיחו את דעתו עם סוגיות הביומטריה, כתב עירא אברמוב על סוגיות של זכויות יוצרים.

מה ענין שמיטה אצל הר סיני?

קיימת נטיה לבלבל בין הטכנולוגיה לבין המהות. מבני השכבה של בני אני לומד כי אם מידע ותוכן זמינים לי ללא מחסום1 הרי מותר לי להשתמש בהם. בני גילי נוטים באותה מידה לראות את המידע והתוכן שאינו מגיע דרך ערוצי השווק הממוסדים והממותגים כפעילות פירטית2. מכן נוצרות אסוציאציות אבסורדיות בין הטכנולוגיה לבין המהות. למשל:

  • רשתות P2P משמשות להורדות תוכנה פירטית, מכאן שהבעיה היא של רשתות P2P ולא של תפיסות של זכויות יוצרים.
  • זיהוי ביומטרי מדויק הוא אפשרי והגנה על המידע הביומטרי הוא אפשרי, מכאן שניתן וצריך להקים מאגר ממין זה. הדיון בעצם הצורך במאגר ביומטרי (או תעודות זהות בכלל, לענין זה), נעלם.

משל למה הדבר דומה: לסרטי הפורנו בוידאומטים. בכדי להגן אל נפשותנו, לא מעט ממכשירים אלו מציבים את הסרטים הללו בשורות התחתונות, בגובה העיניים של ילדים בגילאי 4 עד 5. בקיוסקים, עיתונות התועבה נדחפת למדפים התחתונים, העיקר שההורים לאותם ילדים לא יראו אותם….

לפני מספר חודשים פנה אלי אחד העובדים בחברה שבה עבדתי לברר כיצד ניתן להוריד סרט מ-YouTube הנחוץ לו לעבודתו. הפנתי את תשומת ליבו לעובדה כי יש בכך הפרה של תנאי השימוש באתר. הוא ביטל את הדברים בתואנה כי "כולם עושים כך". הצעתי לו לפנות למי שפרסם את הסרט ולבקש ממנו להתשתמש בסרט. הרעיון הדהים אותו. הדהים אותו לא פחות העובדה כי מפיק הסרט הסכים מייד.

אני מאמין כי עלינו לעקר ככל האפשר את הדיון הטכנולוגי בסוגיות של חוק, חינוך ומוסר. איסוף מידע על אזרחים על ידי המדינה הוא רע בין אם הוא נעשה על ידי קוראי רשתית מבוססי מחשב ובין אם הוא נעשה על ידי עדר פקידים עם עטי נוצה. הפרה של זכויות יוצרים היא אותה הפרה בין אם אני הורדתי את הסרט או רכשתי אותו בדוכן מפוקפק בשוק.

אין בכך לומר כי אין לטכנולוגיה חלק בקביעת אורח החיים שלנו, ומכן ההשלכות על חוק, חינוך ומוסר. בעיקר הדבר משפיע על מרכזי הכוח הפוליטיים והכלכליים. דוגמה מובהקת לכך היא ה-Zoning של מכשירי DVD, שאפשרו למפיצי הסרטים לשלוט בקצב ההפצה של הסרטים בעולם. מכשירי ה-MultiZone הרגו את התפיסה הזאת. עם זאת יש לזכור כי zoning מעולם לא נהנה מהגנתו של החוק, וחוסר שיתוף הפעולה של יצרני המכשירים עם יצרני התוכן הוא שמנע המשך השימוש בה.

עמית למקצוע אמר לי:

לעולם לא אתקין תוכנה לא חוקית, ולעולם לא אמליץ או אציע התקנה שכזאת. באותה מידה לעולם לא אבדוק את חוקיות התוכנה המותקנת אצל לקוח.

כעת אני צריך להסביר לבן שלי את ההבדל בין מותר לאסור.

  1. למשל דרך טורנטים []
  2. כולל הורדה של תכנה חופשית []