וכעת, לגרסה 2.3, ותודות לרן.
תגית: עברית
בהצעת מחיר שהופנתה אלי הופיעה הפסקה הבאה:
מערכת הפעלה Windows Vista Business יש אפשרת לשנמך ל- xp pro ללא תוספת תשלום.
מעבר להבעת האמון ב-Vista, הגיתי בעברית הנחוצה למצב העניינים הנוכחי. שינמוך הוא ביטוי חביב ומתואם לשידרוג, אך מותיר את ה-Side Grade בצד. להלן הצעותי:
- שידרוג (Upgrade) – כבודו במקומו מונח…
- צידרוג (Side Grade) – החלפת מערכת אחת במערכת מקבילה (PC ב-Mac או Windows ב-Linux)
- אידרוג – ללא שינוי
- דידרוג – (Downgrade) – החלפת מערכת במערכת קודמת.
השגות והסתיגויות יתקבלו בברכה.
קטגוריות
"זה שקורא או זה שכותב?"
בפראפראזה על הגשש: למי זכות הקדימה בבלוגים? "זה שקורא או זה שכותב".
זו השאלה שמעלים חנן כהן ועידן, בעקבות מאמר של חנית על מצב הבלוגים המקצועיים בישראל. בעוד חנית רואה את הבעיה בצד הכותבים, חנן ועין דווקא רואים את הבעיה בצד הקוראים.
אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את כל התורה כולה, מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה לספר, הרי זה משובח
רוצה לומר, שני הצדדים צודקים, עד מידה מסוימת. עשיית הבלוג היא של הכותב והקורא ((שימו לב, לא כתיבת הבלוג, שהיא עשיית הכותב בלבד, הקריאה, התגובה וההפניה הם עשית הקורא)). הסינרגיה בין שני הצדדים היא שיוצרת בלוג איכותי. אין מדדים חד משמעיים למקצועי, או מקצועני בתחום זה. לא חסרים בלוגים מקצועיים באיכות נמוכה ובלוגים של חובבים באיכות גבוהה.
ההשוואה לחו"ל צריכה להיות בערבון מוגבל בלבד. תחומי הענין שונים וסדרי הגודל שונים. יתר על כן, יש לנו נטיה להביט לצפון אמריקה כמדד היחידי, ואין כאן מגבלה של שפה בלבד ((אנגלית כמובן…)). לקנדה, אוסטרליה בריטניה ואירלנד מכנים משותפים לא מעטים עם ישראל, ואין כמעט חשיפה לתכנים ממקורות אלו. על אחת כמה וכמה ממדינות ארופאיות אחרות.
החוסר העקרי שאני רואה הוא העדר הענין בבלוגים מצד אנשי מקצוע ונותני שרות בעסקים קטנים, הן כקוראים והן ככותבים. כדי לקדם את העשיה אני רואה שתי דרכים מקבילות וחופפות:
- הגברת הקריאה: הפנית אנשים לבלוגים המתאימים להם מקצועית או אישית; הנחלת שימוש בקוראי רסס; עידוד תגובות.
- הגברת הכתיבה: דחיפת של בעלי ידע ודעה לכתוב; עידוד הכותבים הקיימים בתגובות או הפניות.
אני אופטימי. כמות הזנות הרסס שלי בעברית גדלה על חשבון אלו שבלע"ז. בעוד שכמות הפרסומים ירדה לאחרונה, אני אישית מוצא שהאיכויות עולות.
קטגוריות
עברית קשה תוכנה
כתבה ב-Ynet על תביעה נגד מיקרוסופט על סוגית בתמיכה בעברית וכתבה על פיתוח תכנה לשולחן העבודה מול פיתוח לרשת, הביאה אותי להגות שוב בפרסום קודם שלי.
נתקלתי שוב באותו בית תוכנה. בחנתי את התכנה מול המתחרה העיקרי שלה. עלות התכנה של המתחרה היא כמעט פי שתים וחצי. המתחרים מציעים יכולות נוספות ברמה העסקית שהתוכנה הזולה יותר איננה מציעה. ברמה הטכנית, המתחרים סובלים מבעיות דומות: כתיבה לאזורים שאינם מורשים, שימוש לא תקין בפקדים, הודעות שגיאה בלתי קריאות (בגלל תמיכה לקויה ביוניקוד) וכיוצא בזה.
להבדיל, בית תוכנה אנגלי, מולו אני עובד, נתקל בבעיה באתר בארץ. המפתח באנגליה התקין גרסה עברית על Windows על מנת לבחון את הבעיה. מעבר לשעשוע של ניסיון לסייע לגוי לנווט בתפריטים התמוהים ההבדל בגישה היה המהותי. הנחת היסוד של בית התוכנה האנגלי הייתה "אם התכנה נכתבה על פי המפרטים של Microsoft לסביבת Windows והיא איננה פועלת, משמע יש באג בתוכנה". הנחת היסוד של בתי התוכנה הישראלים הייתה אם התכנה נכתבה על פי המפרטים של Microsoft לסביבת Windows והיא איננה פועלת, יש לך בעיה".
ראוי לציין כי כל בתי התכנה האמורים משווקים את התכנות כתוכנות מדף. כמו כן, נתקלתי גם בתכנות מבתי תכנה זרים שסבלו מבעיות דומות. הנקודה המהותית היא שהמחיר של התכנה לא היה אינדיקטור סביר לרמה הטכנית של התוכנה או השרות, כמו גם גודלו של בית התכנה.
קטגוריות
ימה"ב זה כאן
אתר דה-מרקר (הטוש, בפי חבריו) מביא קישור לסוגית שימור המידע לטווח ארוך. המאמר משווה את מצבנו לימי הביניים, ונזכרתי בקורס של פרופסור אמנון לינדר, בשנה א' בחוג להיסטוריה של האוניברסיטה העברית. שנה א' הוקדשה בעיקרה לקריאה וניתוח של טקסטים. אחת ממיומנויות היסוד של היסטוריון.
פרופסור לינדר טען כי לחוקר ימי הביניים יתרון על חוקר העידן המודרני. בימי הביניים טקסטים היו מועתקים ביד. העתקות אלו לא היו חפות משגיאות או עיוותים. לורך הדוגמא בולה ((צו אפיפיורי)) היה יוצא לבישופים, פקידי הבישופים היו דואגים לעותקים ומפיצים לדיקנים ולכמרים. במהלך העתקות אלו היו לפעמים חלים שינויים בטקסטים. שינויים,אלו וניתוחם, הם כלי שימושי להיסטוריון לאבחן את סוגיות של סמכות, מדיניות ויכולות של הכנסיה.
בעת החדשה, החל ממכונת הדפוס של גוטנברג, ישנה ירידה בכמות התווך בין הקורא לכותב. במקביל חלה עליה ברמת האורינות, כך שניתוח האבחנות בין הטקסטים המקוריים לטקסטים הסופיים עבר בעיקר לטיוטות. למפיצי הטקסטים הייתה פחות אפשרות לשנות את התכנים.
העידן המודרני, לפי פרופסור לינדר, מתחילות להעלם הטיוטות. מעבד התמלילים מאפשר תיקונים על הטקסט המקורי ללא שימור השינויים. להסטוריונים העתידיים, תהיה בעיה אם הכותבים לא שמרו במודע ומתוך כוונ, על נוסחים קודמים ועל טיוטות.
ישנם עדיין מנגנונים המייצרים טיוטות, ללא כוונה מוקדמת (כמו מערכות דואר אלקטרוני בהם משתמשים כותבים שונים לתקשר בינם לבין עצמם ((יובל, זו אולי דוגמא עתידים לשימוש חתרני בטכנולוגיה))), אך הארכיונים, עליות הגג המאובקות ופחי האשפה אבדו.
שימור המידע והידע הוא מטרה טובה. יעד של 50 או 100 שנים הוא יומרני. מאז לימודי התואר הראשון שלי עברתי 3 מערכות הפעלה (ובכל אחת 4 גרסאות לפחות), השתמשתי בשישה או שבעה מעבדי תמלילים, שלושה גליונות אלקטרונים, ארבעה סוגים של מחשב כף יד ולפחות שונה מחשבים אישיים. אני עדיין מסוגל להגיע לטקסטים שלי משנה א', אך המאמץ איננו מינימלי.
בספריה הלאומית בירושלים נמצאים טקסטים של איזייק ניוטון. כל מה שצריך, זה לדעת לטינית.
את הטקסטים של מצריים העתיקה הצליחו לפענח באמצעות אבן הרוזטה, אל יש לזכור כי הפיענוח נעשה בדיעבד. ניסיון לייצר תהליך ממין זה למפרע הוא בעייתי, היות והוא מנסה להכתיב את הסטנדרטים לדבר שהוא אולי במהותו חמקמק מדי לסטנדטיזיצה, ראית העולם שלנו.