קטגוריות
כללי

מי הזיז את האוכמניה שלי?

לענין שינויים

חברת הזנק הביאה שני מנהלים מחו"ל. אותם מנהלים היו קודם בחברות אמריקאיות ((אמריקניות?)) גדולות, וככאלו, נתננו לבכיריהם מכשיר BlackBerry. לשני כשנתיים התקבל מכשיר זה בארץ ברגשות מעורבים. כיום, חברות הסלולר עושות מאמצים להעלים אותו.

לכאורה כלי פשוט, פונקציונלי העושה את מטלתיו ללא יומרות. עד שאתה יוצא מהמסגרת החמימה והקשיחה. המסגרת של שרת דואר אירגוני, שרת BlackBerry ארגוני, חוזה שרות של ספק סלולרי ללא הגבלת תעבורת נתונים, וסגל Helpdesk בזמינות גבוהה.

המנהלים לא הבינו מדוע אינם יכולים לקבל את אותו שרות כפי שהיו רגילים אליו בחברות הקודמות שלהם. הסברתי להם שהם יכולים, תמורת השקעה של מספר אלפי דולרים בתשתית, ועוד מספר עשרות דולרים לחודש, או לחלופין להתשמש במכשירים אחרים, התומכים בתכנולוגיות ActiveSync או SyncML.

תגובותיהם היו מרתקות. ממצב שבו הם היו בקלילות מטילים משימות על אנשי ה-IT, ללא מחשבה או שיקול דעת, הם נאלצו פתאום לקבל החלטות. לשקול עלות מול תועלת ולבצע הערכת סיכונים על טכנולוגיה. התסכול שלהם היה גדול. אם לא די בכך, הם נאלצו להתמודד עם הגדרות המכשירים מול שרותי הדואר החדשים, לדבר בעצמם מול ספקי השרות, ולגלות איך ניתן בכל מכשיר, ומול כל ספר לבטל את הודעת Sent using blackberry, שהופיע בכל דואר יוצא.

אני כבר מחכה למנהל הבא עם ה-iPhone….

קטגוריות
דעה

לא אוהב Outlook

נקלעתי לפרויקט ארוך טווח. כלי התקשורת המרכזי הוא ה-Outlook. על זה אמר רבן פלדרמאוס:

Has not the Jewish people suffered enough

בימי צעירותנו, הסבירו לנו כי ישנה מגבלת נפח הגורמת ל-Outlook לקרוס, וכל גרסה חדשה אפשרה נפח נתונים גדול יותר. דיון זה, ביכולות ניהול הנתונים של Outlook הוא בדיעבד, טפל. Outlook מצליח לקרוס בכל גרסה וכל נפח נתונים, ויתר על כן, קריסות אל, אינן הבעיה העיקרית של תכנה זו.

Outlook הוא הפרה החולבת של מיקרוסופט. היות והוא היה "חינם", כחלק מחבילת ה-Office, הוא הצליח להוציא מהשוק תכנות דואר וניהול מידע אישי משובחות ממנו, שנמכרו או הופצו בתכנות עצמאיות – Ecco, Act, Eudora, zMail ואחרים. יתר על כן, על מנת לנצל את מלוא היכולות שלו, היה צורך בשרת Exchange שמצדו חייב מערכת הפעלה Windows. גרסאות אחרונות של Exchange מחייבות גם שימוש בשרותי Active Directory.

לכאורה, מאפשר Outlook שימוש במקשרים גם לסביבות אחרות (Lotus Notes, Novel GroupWize, Zimbra ו-Scalix למשל). מקשרים אלו רק מוסיפים לתקורה המנהלתית וחוסר היציבות של Outlook, בין השאר משום ש-Outlook נבנה לשימוש בממשק תכנה בשם MAPI, בעוד שכל כלי אחר פעל על ידי פרוטוקולים פתוחים כמו IMAP, או ממשקי תכנה כלליים יותר כמו DDE או OLE. לא בכדי יצירת רשימות תפוצה לדואר מתוך רשימת הנמענים של Outlook ל-Word היא תהליך לאנשים עתירי זמן וסבלנות.

לאנשים אלו גם קיים אתר סליפסטיק. אתר זה מציג פתרונות כיצד ניתן לאלץ את Outlook לבצע פעולות שיתוף וסינכרון, כמו גם להתמודד עם חלק מהבעיות השוטפות של Outlook.

אני מוצא את הנטיה לראות ב-Outlook כאבר הבוחן למנהלי המידע האישיים כעצובה. Evolution ו-Kontact, מעולם הלינוקס, עושים מאמצים אדירים להדמות ל-Outlook מבחינת ממשק המשתמש והיכולות. מבט חטוף ב-Zimbra או eGroupware מראה מה שרת שיתוף יכול לעשות. Yahoo, Plaxo ו-Google Apps מאפשרים זאת גם ללא השקעה תשתיתית.

ומה על שולחן העבודה? אין מקום ליומן ולספר הכתובות על השולחן העבודה. מקומם בדפדפן ובטלפון.

אם נקבל את שינוי הפרגידמה הזאת, ניתן יהיה להתקדם. האמת, ניתן יהיה לחזור לאחור. מי שהתשמש בתכנת Ecco, יבין את כוונתי. התכנה איפשרה שיתוף נתונים על רשתות מקומיות ללא תכנות תשתית. ניתן היה להתשמש בספר כתובות מתוך WinFax ותכנות דואר. כל פריט מידע היה בר קישור לפריטי מידע נוספים (פגישות או אנשי קשר, למשל), ניתן היה ליצור "מחברות" לנושאים שונים ולשייך להם פריטי מידע.

מדוע, אם כן לא להשתמש ב-Ecco? חברת NetManage, שרכשה את הזכויות לתכנה, החליטה להפסיק לפתח אותה. למרות שהתכנה ניתנת להורדה ללא תשלום, קשה להצדיק את השימוש בה. היות והופסק הפיתוח של התכנה היא איננה מאפשרת שימוש בכלים ויכולות חדשים כמו vCard ו-vCal, שיתוף דרך WebDAV או סינכרון בפרוטוקולים כמו ActiveSync או SyncML, שפותחו לאחר שהחברה הפסיקה את הפיתוח. אני משתמש בתוכנה אך רק לצרכים פנימיים, והיא עדיין עובדת (אפילו על Windows XP או Wine).

Ecco היא הראיה כי תיוג מידע היה קיים עוד לפני ימי ה-Web 2.0 העליזים, וממשק ה-Explorer אינו חזות הכל.

 

קטגוריות
דעה

הסכנה לא בטכנולוגיה

יהונתן קלינגר מציג השינויים החשאיים שמיקרוסופט ביצעה כחלק מתהליך האוטומטי של Windows כחלק מטענה להמנעות של שימוש ממשלתי בקוד קנייני.
לפי הידוע לי, השינויים האמורים פעלו רק במצב בו לא התבצעו עידכונים אוטומטיים, אך המשתמש בחר לסמן את אפשרות הבדיקה של קיום עדכונים. אני, ואחרים, חושבים שהתגובה חריפה מדי.

מידה ועובדה זו נכונה, השינויים יכולים להיות מהותיים להמשך אפשרות הבדיקה (למנוע מצב של ביצה ותרנגולת, שבו המערכת לא יכולה לבדוק יותר קיום עדכונים כי מערכת העדכון השתנתה).מיקרוסופט מאפשרת (בתנאים מסיימים), לראות (אם כי לא לשנות) קוד. מעט מאוד בחרו לממש אפשרות זאת. יתר על כן, הרתיעה של ארגונים רבים מויסטה נובעת מהתלות של מוצר זה בתקשורת מול מיקרוסופט.

מיקרוסופט סובלת מבעיה של חוסר עמינות הן בצד העסקי, והן בצד הטכנולוגי. אבל שתי בעיות אלו אינן בהכרח תלויות אחת בשניה. וניסיונות לתקן בעיה בצד אחד מובילות לפעמים לבעיה בצד השני. תסבוכת זאת הולכת וגדלה כאשר לא ברור אם מיקרוסופט היא חברת של טכנולוגיה, מוצרי צריכה או בידור.

בחזונו של תומס ווטסון הייתה מכונה של IBM בכל חברה, ו"שלום דרך מסחר". דא עקא, שעם כל מכונת IBM הגיעו אנשי IBM, והמסחר כלל גם מסחר עם גרמניה הנאצית. את IBM הורידו מגדולתה חברות כמו NCR, דיגיטל ומיקרוסופט, לא האגודה לזכויות האזרח.

קוד פתוח איננו התשובה לכל, ואיננה החרב לפתרון כל הקשרים הגורדיים של אבטחת מידע וצנעת הפרט ללא מי שיבחן את הקוד.

קטגוריות
דעה

בורות היא כוח

"בערות היא כוח" נאמר ב-1984. בערות, ר"ל, חסימת האפשרות לצבור ידע. בישראל 2007, נאמר, כולם מומחים. אני גם רואה תמונה אחרת.

"אני לא מבין(ה) במחשבים" הוא משפט המפתח החוזר על עצמו. לא מצד בורים ועמי הארצות. מצד אנשי אקדמיה עם תארים מתקדמים המדעי הרוח, החברה ומדעי החיים, מנהלי ומנהלי פיתוח של חברות השייכות למגזר המכונה "היי טק". אנשים יודעי ספר ומשכילים.

נגר טוב אינו צריך להיות מומחה במטלורגיקה על מנת לעבוד עם פטיש. נגר טוב מאוד גם לא צריך להיות מומחה במטלורגיקה על מנת לזהות או לבחור פטיש. אך איך הייתם מתיחסים לנגר המצהיר בריש גלי (ובגאווה) כי "איננו מבין בפטישים".

מיומנות במערכות מידע אינה מיומנות ליבה למרבית הארגונים, אך להרבה אירגונים מערכת המידע היא מערכת תשתית – כמו חשמל, טלפון, עט או נייר. להבדיל ממערכות תשתית אחרות, מערכות מידע איננה מערכת בעלת מאפיין צר ודטרמיניסטי ברור. ההשואה המתבקשת של מערכות מידע היא לאוריינות.

משפט כמו הוא שווה ערך להודאה באנאלפאבתיות, וגרוע מכך, הוא מצביע על חוסר רצון להבין.

אין בכל לומר כי מי שאין יודע את 7 השכבות של תקשרות הרשת הוא בור, כמו שאין מי שאינו יודע לפרש "מנא מנא תקל ופרסין" אויל ((יתכן כי המצאות אריות בסביבה היא גורם מזרז, אני צריך לבחון סוגיה זאת אצל לקוחותי)).

צריך להיות דגל אזהרה לכל מנהל. זוהי ההקדמה לתרוץ מדוע דברים לא נעשו. זוהי ההקדמה להטלת האחריות על אחרים.

שתי אנקדוטות

  • אחד ממפקדי בטירונות היה במחלמת ההתשה. הזחל"מ בו נסע נפגע והנהג נפצע. הוא התישב ונהג את הזחל"מ חזרה למוצב. מפקד המוצב שאל אותו ממתי הוא יודע לנהוג בזחל"מ. הוא השיב "מהרגע שהיה צריך".
  • חוקרת בכירה בחברת הזנק קיבלה מחשב נייד. המחשב הגיע ללא תיק. היא פנתה אלי ואל המנכ"ל בענין. המנכ"ל הציע שתקנה לעצמה תיק, והחברה תשיב לה את הקניה. החוקרת התמרמרה: "אני לא מבינה במחשבים".

לא במפתיע, המשתמשים במשפט "אני לא מבין(ה) במחשבים", הם גם אלו המתפלצים אם אני מעיז להציע להם להתשמש במדריך למשתמש או במערכת העזרה.

קטגוריות
דעה

פרסומות, חמדנות וגרגרנות

"הרשת," הכריז באזני לקוח "עובדת לאט". ולראיה פתח את אתרי Ynet, גלובס ו-The Marker.

"הרשת" אמרתי "עובדת מצויין". ולראיה פתחתי את אתרי CNN, BBC ו-Google.

טענתי, כמובן, לא התקבלה, שהרי אצלו בבית זה עובד מצויין, והוא צודק.

אתרי החדשות (בעיקר הישראלים, אך לא רק), מנסים לדחוס כל פרסומת אפשרית – קופצת, עולה, יורדת, בין העמודים ובשולי העמודים). אם לא די בכך, הרי מרבית הפרסומות הן תועבות מרקדות ב-Flash.

קרוב משפחה הציע לי את המבחן הבא: פתחו את ה-Task Manager, ובחרו Performance. כעת פתחו את אחד מעמודי החדשות שבתחילת הפרסום. צמצמו את החלון לסרגל הכלים. העלו אותו מחדש. הביטו בגרף הביצועים.

אם לא די בכך, הביטו בתחתית חלון הדפדפן ותראו כי האתר פונה ללא מעט אתרים נוספים – בעיקר של המפרסמים תוך עליית העמוד. הביטו בכותרת, ותראו כי הדף מעדכן את עצמו כל הזמן.

מה רע, בעצם. למרבית המחשבים ישנה את העוצמה הדרושה להתמודד עם עומס היתר המיותר. לבוז של מפתחי האתרים למשתמשים כבר התרגלנו.

הנפגעים העיקריים הם (כמו תמיד), בעלי העסקים הקטנים והבינוניים. נסיונות ליישם פתרונות אבטחת מידע המבצעים סריקת תוכן, שרתי מסופים או פתרונות קוד פתוח נראים לא מתאימים כי אתרים התכובים רע מפסיקים לתפקד או יוצרים עומס יתר על המערכת. לו היה מדובר רק באתרי מכירות פומביות או פורטלים למיניהם, היה ניתן לומר כי הבעיה היא ניהולית בלבד, והארגון יכול לוותר עליהם. אך מדובר באתרי חדשות, מידע עסקי, ובלא מעט מקרים גם אתרי שרות.

למרבית הצער, כאשר אני מציע למנהלים ובעלי עסקים לפנות לבעל האתר, הם נרתעים. "אצל כולם זה עובד" הם מצטטים את המנטרה, וקונים מחשב חדש, מהיר.