קטגוריות
דעה

גנב! גנב!

תקלה בשרתי WGA של מיקרוסופט גרמה, ככל הנראה למספר רב של מחשבים לזהות את מערכות ההפעלה שלהם כלא חוקיות. תקלה זה גרמה לתגובות הנעות בין תדהמה לזעם בפורום התמיכה של מיקרוסופט.

עמית, מאוניברסיטה גדולה, סיפר לי לפני מספר שבועות שהתקבלה החלטה באוניברסיטה לא לתמוך ב-Vista, בגלל התלות ב-WGA. החשש היה כי משתמשים שאינם מקשורים לרשת עלולים לגלות את עצמת עם יכולות מופחתות היות והמחשב לא יוכל "להתקשר הביתה". מסתבר שגם ללא נתק תקשרות משתמשים עלולים מואשמים על ידי המחשב שהם כגנבים.

שתי תהיות עולות בדעתי:

  1. האם שרתי WGA עברו ולידציה?
  2. האם יש קשר לתקלה של Skype?

לפני לא כל כך הרבה שנים היו תוכנות רבות שהגיעו עם הגנות מבוססות חומרה (דונגלים או האספים בלשון העם). כיום שיטות אלו כמעט ונעלמו מהעולם. כאב הראש של פתרון תקלות ותמיכה בתת מערכת שאיננה מוסיפה ערך לתוכנה מחד, ומעלה את עלות התוכנה מאידך פתרו אותנו מעונש זה. דווקא מיקרוסופט הייתה מהמקילות בתחום זה. הציניקנים יגידו כי מיקרוסופט העלימה עין מהפירטיות כל עוד רווחיה עלו. יתכן, אם כי אני רואה שינוי גישה אחר. מיקרוסופט הולכת בעקבות אפל ספקיות שרותי הסלולר ליצירת סביבה סגורה.

אפל יצרה סביבה סגורה מסביב לחומרה שלה. שרותי הסלולר יוצרים חבילות. למיקרוסופט הייתה סביבה שהתבססה על, למרבית ההפעתה, על פתיחות. מגוון רחב של יצרני חומרה ותוכנה. יתכן כי כאשר ספקי החומרה מתחילים לפזול לחלופות (דל עם אובונטו, לנובו עם סוסה), וספקי התכנה מתחילים לעבור לשרותים מקוונים ולקוד פתוח בוחרת מיקרוסופט במסלול של סגירות. סביבה סגורה זו גם מתאימה ליצרני תוכן ומדיה. WGA משתלב יפה עם ניהול זכויות דיגיטליות (DRM).

לכאורה מדיניות משונה, אך ללא שינוי מהותי בתפיסת העולם, זאת נראית הדרך היחידה המתאימה למיקרוסופט. העליונות ההנדסית והעיצובית של מוצרי אפל מצד אחר, והעליונות הטכנית והתמחירית של מוצרי הקוד הפתוח לא משאירים למיקרוסופט מסלול אחר שלא יפחיד את בעלי המניות שלה.

קטגוריות
דעה

דילמה טכנולוגית פוליטית

לאחרונה שקלתי ליישם שרת Xandros אצל לקוח. זהו שרת המבוסס על הפצת דביאן לינוקס, הכולל הין השאר שיתוף קבצים למערכות Windows דרך Samba, דואר ושיתוף יומנים מבוסס Scalix (לשעבר HP OpenMail), מערכת גיבוי Bru וממשק ניהול אחיד.

כעת מתפרסם כי Xandros נכנסה לשיתוף פעולה מול Microsoft. זהו חוזה דומה לזה שנחתם מול Novell לא מזמן. שיתופי פעולה אלו מטרידים אותי.

על פניו, כאשר שני ספקים של מוצרים המשיקים זה לזה נכנסים לשיתוף פעולה, ניתן לראות יתרון ללקוח בדמות תאימות גבוהה יותר של המוצרים. מבחינת הספקים, ישנה הרחבה של שוק הלקוחות. היות ולא מדובר ברכישה, אין לכאורה שינוי מהותי בקשר בין הספק ללקוח.

אלו שמכירים אותי, יודעים כי אני נוטה יותר לפתרונות קוד פתוח, וחשדן לגבי פתרונות קניינים, בעיקר אלו מבית מיקרוסופט. נטיה זו מתחזקת עם ידיעות על טענות של הפרת זכויות יוצרים של מיקרוסופט כנגד לינוקס.

כעת אני בדילמה. האם לממש פתרון הנראה מוצלח מבחינה טכנולוגית, או להמנע ממנו משום שהוא עלול לתמוך בספק, שאני סבור כי פעולתו עלולה לפגוע בטכנולוגיה בעתיד? לא פחות חשוב מכך (בעיני) היא העובדה כי החתימה על החוזה היא יריקה של הספק לבאר ממנה הוא שותה.

מעבר לך, כיצד משתפים את הלקוח בדילמה? האם משתפים את הלקוח בדילמה? האם מתפקידו של יועץ טכנולוגי להעלות סוגיות מוסריות?

אם מיקרוסופט, אדובי או אוטודסק היו מנצלים ילדים בדרום מזרח אסיה אני מניח כי ניתן היה להעלות זאת, אך במצב של דיון בו השותף אינו מעוניין או אינו מתמצא בפרטים הטכנולוגיים, המשפטים או האתיים, ומכאן שגם קשה לו לראות ההשלכות הישירות או העקיפות של ההחלטות שלו.

במקרה הנקודתי הזה נמנעה הבעיתיות, היות ומסתבר כי Xandros לא עומדת בשתי דרישות פונקציונליות.

קטגוריות
מערכות מידע

רזוננס קוגינטיבי

כבר נאמר, תן לאדם פטיש וגו'. ג'ון טימר ב-Ars Techina מפנה למאמר ב-Journal of Consumer Research הטוען כי נעילת לקוח (Lock In) קוגניטיבית היא חזקה לא פחות מנעילה הנובעת מתלות חומרית או עלויות מעבר. כאשר הרגלים נרכשי, המתשמש משוכנע כי הדרך (או הכלי, לענין זה) הוא הטוב ביותר, ולו היה עליו (המשתמש) לפתח כלי או דרך, התוצאה היתה זהה.

זהו נדבך נוסף לאתגרים הכרוכים בשינויים במערכות מידע.

כאשר אני מציג מספר פתרונות ללקוח, כמעט תמיד תהיה הנטיה לכוון הפתרון הדומה ביותר למערכת האחרונה עמה הוא עבד. אני מכנה זאת רזוננס (הדהוד) קוגניטיבי. במצב של שינוי היה ניתן לצפות לדיסוננס קוגינטיבי – ההבנה כי יתכן שיפור בעקבות שינוי מחד וההתנגדות הנובעת מחשש מעצם השינוי. למעשה ההתנגדות מתגבשת מסביב לסביבה המוכרת יותר, ומעניקה לה אווירה של מצויינות.

הדבר בולט לעין בויכוחים בין אוהדי Firefox לחסידי Internet Explorer; משתמשי Windows ו-Linux וכדומה. ויכוחים אלו גולשים לעיתים מזומנות לתכונות האיזוטריות של התוכנות (המקרה הטוב), להפרעות הנפשיות של הצד השני (במקרה הנפוץ יותר) או לתחומי העיסוק של הורי הצד השני (במקרים קיצוניים).

מצב עניינים זה אינו רק בקרב הלקוחות, או המשתמשים. הוא קיים בקרב נותני שרות, מיישמים, מנהלי מערכות ואפילו יועצים – אנשים שהכרות עם טכנולוגיה היא לחם חוקם.

פלצות אוחזת בי כאשר אני רואה שימוש בפרוטוקול POP3 לא מאובטח לדואר אלקטרוני, שימוש ב-PPtP להתקשרות מרוחקת או שימוש ב-WEP (או בMAC Filtering) לאבטחת תקשורת אלחוטית. אני מתנצל על השימוש בדוגמאות טכניות, אך אלו הנקודה היא שמדובר בשימוש בפרוטוקולים גרועים הן מצד הישום העסקי שלהם והן מצד הישום הטכנולוגי שלהם. לכל שלושת הדוגמאות קיימות חלופות מזה מספר שנים, שיישומם אינו מורכב יותר מאלו הקיימים, והערך המוסף שלהם גבוהה בהרבה.

על ממנת שלא לשמור דיון זה ברמה התאורטית בלבד, אתייחס לשימוש בפרוטוקול POP3. זהו פרוטוקול המאפשר למשוך דואר משרת הדואר לתוכנת הדואר המקומית. כל ניהול הדואר (תיקיות, שימור דואר יוצא וכיוצא בזה) נעשה בלעדית על תחנת המשתמש. זהו הפרוטוקול החביב על ספקי אינטרנט, כי המשתמש מושך את הדואר משרת הספק, ומוריד את נטל התחזוקה והאיכסון מהספק.

לפרוטוקול זה קיים מתחרה בשם IMAP הקיים משנת 1998. בפרוטוקול זה הדואר נשמר ומנוהל על השרת, ותוכנת הדואר משמשת רק ככלי ניהול. שני הפרוטוקולים ניתנים להצפנה על ידי שימוש ב-SSL (קיים משנת 1996).

מדוע, אם כן, ממשיכים לראות שימוש נפוץ כל כך ב-POP3 ועוד בסביבות אירגוניות על ידי אנשים טכניים?

רזוננס קוגניטיבי. זה מה שעושה ספק האינטרנט, זה מה שהלקוח (המשתמש) רגיל. לא צריך להסביר או לנהל. יתר על כן – Outlook בגרסאותיו המוקדמות, לא תמך כלל ב-IMAP. תמיכה מוקדמת ב-IMAP התנגשה בתמיכה המובנית ב-Exchange. היות ו-Outlook הוא הכלי המוביל לניהול מידע אישי, מכאן שהוא הכלי הטוב ביותר, מכאן שהפרוטוקולים הנתמכים על ידו הם העדיפים.

קשה להתמודד ישירות עם רזוננס קוגניטיבי. העמדה של טיעונים לוגיים בלבד לשינוי יכולה ליצור התנגדות משני כיוונים עיקיריים:

  1. דיסוננס קוגניטיבי – הטיעונים משכנעים, אך החשש משינוי גדול מדי.
  2. איום על בעלי תפקידים – קבלת ההחלטות שלהם נראית שגויה, או שהם נראים כמי שאינם שולטים או מבינים את הטכנולוגיה.

במצב של התמודדות מול רזוננס קוגניטיבי כיועץ, מצאתי מספר דרכי להתמודד.

  • יצירת רזוננס חלופי. הצגת מערכות או שיטות כמובנות מאליהן.  ("קוד פתוח, כולם משתמשים בקוד פתוח: גוגל, יאהו, תע"א, בנק מזרחי…")
  • הצגת התחליף כמקור. (התקנת שרת Scalix או Zimbra במקום Exchange).
  • הגחכה (פרסומת ישנה של Sun אמרה "Running mission critical applications on NT Server, what do you people do for FUN?")

נשמע ילדותי? נכון, אבל אולי בלתי נמנע. לפחות כל עוד מי שתלוי המערכות מידע (אולי זה כולם?) לא ישקול את הסיכונים והסיכויים של הם פועלים.

קטגוריות
דעה

על חבילות תוכנה משרדיות

בעקבות פרץ התלהבות מחבילת Office 2007, אני הוגה בניסיון למצאו שיפור מהותי בשימושיות של החבילות המשרדיות מאז Office 4.3.

כמעט כל יצירת מסמך מורכב עוברת ליישום חיצוני (מערכות ERP, מחוללי דוחות וכיו"ב). החבילות המשרדיות משמשות לעיצוב הפלטים ממערכות אלו או לכתיבת קבצים פשוטים. מרבית הניסיונות ליישם מערכות מורכבות יותר (באמצעות Excel או Access), נכשלים. מסמכים מורכבים ב-Word הופכים להיות סיוט (בעיקר אם מנסים לבצע עבודות עריכה מול גורם נוסף). מצגות PowerPoint גודלות למפלצות עתירות מגבייטים.

אני חושש ש-OpenOfffice נגרר אחרי מגמה זאת. שמחתי שהמערכת איננה כוללת יותר דפדפן ולקוח דואר, אך הנטיה לחיקוי של ממשק המתשמש (סליחה, חווית המשתמש) של MS-Office, עלולה להיות בעוכריה.

קטגוריות
מערכות מידע

PC ≠ IT

המיחשוב האישי העביר את ניהול המידע מהיכלי הקודש של ה-Mainframe ומכוהניו הגדולים לידי העם. המחשב האישי הפך מצעצוע של חובבים, דרך כלי מתוחכם של יזמים וחדשנים, למוצר צריכה וכלי בסיסי לעסק, לימודים, תחביבים, משחקים וקידום עצמי. מערכות הפעלה מבוססות Unix ומערכת Netware של Novel, אפשרו קישור ושיתוף משאבים וידע על ידי יותר ארגונים ויחידים.

התהליך נראה (ולעיתים גם נקרא) מהפכה, אך חלק ניכר מהשינויים נבעו מסיבות כלכליות, פוליטיות וחברתיות פרוזאיות לא פחות מפריצות דרך טכנולוגיות. העסקה של Microsoft עם IBM על הפצת DOS עם מחשבי ה-PC, הויתור של Xerox על השליטה בממשק הגרפי והעכבר, המעבר ליצור המוני בדרום מזרח אסיה. חוק מור, המנבא את התקדמות יכולות המיחשוב, הוא כלכלי, יותר מאשר טכנולוגי.