מחבר: גיל פרוינד

בדיון עם קולגות היום, הועלתה הטענה כי הלקוח הישראלי מוכן לקבל בינוניות בתמורה למחיר נמוך יותר.

מדובר בהכללה גורפת, כמובן (ישמם אני סוגי אנשים, אלו שמכלילים ואלו שלא, אני לא). אני סבור שישנה בעיה חמורה יותר. בתחום מערכות המידע, ויתכן כי גם בתחומים אחרים, ישנה ציפיה לבינוניות.

כאשר הציפיה היא לבינוניות, מדוע יש לשלם יותר?

היום נתקלתי בהתייחסות לשקיפות בשני מקומות:

בכנס "מחשבים וחינוך" השתמש בה מציג של מערכת פורטלים לבתי ספר על מנת לשבח את פשטות ממשק הניהול המסתיר את מורכבות המערכת מהמפעיל.

בתוכנית "דין ודברים" ברשת ב' השתמש עו"ד הנגבי במונח בהתיחסות לאתר של דו"ח ועדת וינוגראד וחשיבותו בחשיפת התוכן של דיוני הוועדה.

על זאת אמר איניגו מונטויה ((הציטוט המוכר יותר הוא, כמובן: Hello! My name is Inigo Montoya! You killed my father, prepare to die)):

אינני חושב שמשמעות המילה היא המשמעות עליה אתה חושב

האם אנו באמת רוצים שקיפות במערכות המידע?

היות והתיחסתי לדו"ח ועדת וינוגראד, בה מככב שמעון פרס, התשובה המתבקשת היא:

כן ולא

כן, אנו רוצים כי המידע יהיה נגיש ללא חסמים.

לא, אנו לא רוצים לדעת איך זה קורה.

זהו מצב לא בריא. איננו מהנדסים (או מבינים כיצד פועל מנוע הבערה הפנימים); איננו נוירולוגים (או מודעים לזמני התגובה של המוח); ואיננו פיזיקאים (או מבינים בחיכוך ומומנטום). עם זאת אנו מתיימרים לשלוט במפלצת ברזל של טונה הנעה במהירות. את התוצאה אנו קוראים בעיתון.

לא ניתן להגיע לשליטה בכל תחומי הידע. אנשי אשכולות כמו ישעיהו ליבוביץ הם נדירים. ניתן, עם זאת לעשות מספר דברים:

• ללמוד על טכנולוגיה לפני שעושים בה שימוש
• לבחון חלופות ושיטות נוספות
• להמנע מההנחה כי תחום כלשהו הוא כה מורכב עד כי אין טעם לנסות להבין אותו

החשוב מכל, להבהיר למה אתם מתכוונים….