בני שאל אותי לגבי העדה ממנו הוא מגיע. בעקבות שאלה זה עלתה סוגיה של תכונות האופי של העדות. אי לזאת, נמענתי מתשובת ההתחמקות של "אנחנו ישראלים" ומסרתי לו את האינוונטר הכמעט השלם: גרמני, פולני, בולגרי, ספרדי, ארגנטינאי, רומני, מרוקני. על אלו יש שלוחות בהונגריה, רוסיה ואלבניה. בני משפחה שלנו גרים בארה"ב, בריטניה, ברזיל.
במשפחה יש חילונים, שומרי מצוות, חרדים פרוטסטנטים ויוונים אורתודוקסים.
מה שמותיר את יהדות ניו זילנד כגוף היחידי שאנו יכולים להרגיש נעלים עליו….
לכל אחד דעה ואמירה כל המצב הכלכלי. גם לי.
אין זה המיתון הראשון שאני חווה. לבי, לבי למפוטרים ולעצמאים שנפגעו ויפגעו. הייתי שם בעבר, ויתכן כי אהיה שם בעתיד ((טפו, טפו, טפו)). עם זאת, אני חושב שאנוכיות היא זאת שהביאה אותנו לכאן.
גם אני שמתי חלק נכבד מכספי בבורסה ((ישירות או דרך קרנות השתלמות וקופות גמל)), היות ושמחתי להרוויח והיות ו"הבורסה היא תמיד ההשקעה הטובה היותר לזמן ארוך". לשמחתי קיבלתי הנחיה מזוגתי שתחיה כי מנימוקים כלכליים צרופים ((אני רוצה לישון בלילה)) על להעביר את כספנו למק"מים משעממים.
גם אני עלזתי בעיתונות הכלכלית ולא טרחתי לברר מונחי יסוד בכלכלה. אני, שהטפתי תמיד ללקוחותי להשקיע את זמן הלימוד בטכנולוגיה הקריטית לתפקוד החברות שלהם ולא לקבל את דברים כמובנים מאליהם.
גם אני התרחקתי מהתובנות של הכלים השלובים. הבסיס, הן של הסוציאל דמוקרטיה, והן של מערכות מידע. ההפמנה כי ארועים ופעולות לא נעשות בחלל ריק, וכי מערכות, טכנולוגיות, כלכליות וחברתיות מכילות ריבוי של משתנים המשפיעים זה על זה.
גם אני זילזלתי בידע הניתן לרכישה יזומה על ידי, והסתפקתי בידע שהוזרם אלי, מבנקאים, פוליטיקאים, סוכני ביטוח.
גם אני הסתנוורתי מהממון, ודהרתי אם העדר, מתעלם מאלו שנשארו בצד.
היום אנו רואים את אלו שנשארו בצד. אנחנו.
הגב' ואן דר גראף מתרעמת על החלטת אפל שלא לשווק עדיין את האיכספון בישראל. בין השאר היא מציינת את סוגיות החוקיות של יבוא אישי של המכשיר. החלטה זאת נובעת ככל הנראה ממניעים שיווקיים של אוידיגיטל וחברות הסלולר, ואינה קשורה כלל לחוק.
כמו במקרה הגדרות ה-Zone של מכשירי ה-DVD, זוהי מערכת שיווקית שאין בינה לבין חוק ולא כלום. חברות התוכן והטכנולוגיה ששות להציג את העקיפות של משתמשים או יצרנים שונים כפריצה, אך אין בכך מעשה עברייני יותר מחלפת הריפוד ברכב.
התחושה המרכזית שלי בשנה זאת היא של ירידת רמת השרות וירידה ברמת האמון.
יש עוד דוגמאות, אך המגמה הייתה ברורה. שרות ללקוח Out.
מה In? שימור לקוחות. כל נותן שרות שעזבתי הסתער עלי עם סוללה של בקשות להזדמנות נוספת, תחינות, איומים ובקשת הסברים. החלק האחרון הוא המעיק ביותר. ההסבר: "אם הייתם משקיעים בשרות את מה שאתם משקיעים בשימור, השיחה הזאת הייתה מיותרת", הוא פשוט מחוץ לתפיסת העולם של סוכני שימור הלקוחות.
כאשר הלקוח הוא עם רגל אחת (או שתים), מחוץ לדלת, שימור לקוחות הוא יקר, ולעיתים קרובות מיותר. שימור לקוחות הוא כמו קופסת שימורים, ברגע שהיא נפתחה, זמן החיים של התכולה הוא מוגבל.
אבל אסיים בנימה אופטימית.
חברת אייס עשתה משהו. במספר הפעמים האחרונות שהייתי שם (סניף יהוד), השרות היה אדיב, עקבי ומקצועי. הדבר שהרשים במיוחר הייתה העובדה כי כאשר שאלתי עובד על תחום או מחלקה שלא התחום הפעילות שלו, הוא או היא ליוו אותי עד לעובד שהשאלה הייתה בתחום הפעילות שלו או שלה. המשמעות היא כי העובדית תודרכו, הכירו את מבנה החנות ותפקידי העובדים האחרים וראו זאת כאחריותם לדאוג ללקוח, גם כאשר לא הם (כנציגי מכירות) או המחלקה שלהם הם המרוויחים המיידים מכך.
שרות טוב שומר על טריות. לידיעת שימור הלקוחות.
נקלעתי לפרויקט ארוך טווח. כלי התקשורת המרכזי הוא ה-Outlook. על זה אמר רבן פלדרמאוס:
Has not the Jewish people suffered enough
בימי צעירותנו, הסבירו לנו כי ישנה מגבלת נפח הגורמת ל-Outlook לקרוס, וכל גרסה חדשה אפשרה נפח נתונים גדול יותר. דיון זה, ביכולות ניהול הנתונים של Outlook הוא בדיעבד, טפל. Outlook מצליח לקרוס בכל גרסה וכל נפח נתונים, ויתר על כן, קריסות אל, אינן הבעיה העיקרית של תכנה זו.
Outlook הוא הפרה החולבת של מיקרוסופט. היות והוא היה "חינם", כחלק מחבילת ה-Office, הוא הצליח להוציא מהשוק תכנות דואר וניהול מידע אישי משובחות ממנו, שנמכרו או הופצו בתכנות עצמאיות – Ecco, Act, Eudora, zMail ואחרים. יתר על כן, על מנת לנצל את מלוא היכולות שלו, היה צורך בשרת Exchange שמצדו חייב מערכת הפעלה Windows. גרסאות אחרונות של Exchange מחייבות גם שימוש בשרותי Active Directory.
לכאורה, מאפשר Outlook שימוש במקשרים גם לסביבות אחרות (Lotus Notes, Novel GroupWize, Zimbra ו-Scalix למשל). מקשרים אלו רק מוסיפים לתקורה המנהלתית וחוסר היציבות של Outlook, בין השאר משום ש-Outlook נבנה לשימוש בממשק תכנה בשם MAPI, בעוד שכל כלי אחר פעל על ידי פרוטוקולים פתוחים כמו IMAP, או ממשקי תכנה כלליים יותר כמו DDE או OLE. לא בכדי יצירת רשימות תפוצה לדואר מתוך רשימת הנמענים של Outlook ל-Word היא תהליך לאנשים עתירי זמן וסבלנות.
לאנשים אלו גם קיים אתר סליפסטיק. אתר זה מציג פתרונות כיצד ניתן לאלץ את Outlook לבצע פעולות שיתוף וסינכרון, כמו גם להתמודד עם חלק מהבעיות השוטפות של Outlook.
אני מוצא את הנטיה לראות ב-Outlook כאבר הבוחן למנהלי המידע האישיים כעצובה. Evolution ו-Kontact, מעולם הלינוקס, עושים מאמצים אדירים להדמות ל-Outlook מבחינת ממשק המשתמש והיכולות. מבט חטוף ב-Zimbra או eGroupware מראה מה שרת שיתוף יכול לעשות. Yahoo, Plaxo ו-Google Apps מאפשרים זאת גם ללא השקעה תשתיתית.
ומה על שולחן העבודה? אין מקום ליומן ולספר הכתובות על השולחן העבודה. מקומם בדפדפן ובטלפון.
אם נקבל את שינוי הפרגידמה הזאת, ניתן יהיה להתקדם. האמת, ניתן יהיה לחזור לאחור. מי שהתשמש בתכנת Ecco, יבין את כוונתי. התכנה איפשרה שיתוף נתונים על רשתות מקומיות ללא תכנות תשתית. ניתן היה להתשמש בספר כתובות מתוך WinFax ותכנות דואר. כל פריט מידע היה בר קישור לפריטי מידע נוספים (פגישות או אנשי קשר, למשל), ניתן היה ליצור "מחברות" לנושאים שונים ולשייך להם פריטי מידע.
מדוע, אם כן לא להשתמש ב-Ecco? חברת NetManage, שרכשה את הזכויות לתכנה, החליטה להפסיק לפתח אותה. למרות שהתכנה ניתנת להורדה ללא תשלום, קשה להצדיק את השימוש בה. היות והופסק הפיתוח של התכנה היא איננה מאפשרת שימוש בכלים ויכולות חדשים כמו vCard ו-vCal, שיתוף דרך WebDAV או סינכרון בפרוטוקולים כמו ActiveSync או SyncML, שפותחו לאחר שהחברה הפסיקה את הפיתוח. אני משתמש בתוכנה אך רק לצרכים פנימיים, והיא עדיין עובדת (אפילו על Windows XP או Wine).
Ecco היא הראיה כי תיוג מידע היה קיים עוד לפני ימי ה-Web 2.0 העליזים, וממשק ה-Explorer אינו חזות הכל.