קטגוריות
דעה

צייר לי פתרון

הצעתי עוד פרויקט של פרוייקט כתיבה קבוצתית, אז אני אתחיל.

לפני מספר ימים חלפתי על פני מיניבוס שעליו כתוב "פתרונות בתעבורה". לא מפתיע. חכמי השיווק מסבירים לי שהשוק רוצה פתרונות.

  • לא שרות הסעות – פתרונות בתעבורה (מעניין אם יש להם מסוקים, או שהם גם סוללים כבישים).
  • לא זגג – פתרונות בזכוכית.
  • לא ליצן – פתרונות בידור.

לא בכדי קשה לי לשווק את עצמי. מנתח מערכות ויועץ למערכות מידע. אני לא מוכר פתרונות, אני מוכר בעיות! אני שואל שאלות (ועוד שאלות מעיקות). מי צריך את זה? זה גרוע כמעט כמו פסיכולוג (או גסטרואנטרולוג, תלוי כמה עמוק אתה רוצה להכנס…)

מכאן ניתן להבין את ענין הניו אייג'. יש פתרונות – הוליסטיים, כללים ומלאים. הבעיה היא משנית, בה לא נעסוק בה, היא רק תסיח את דעתנו מהפתרון.

סאונד בייט, מכירה של 20 שניות במעלית. לא תתפוס אותם בדקה, לא תתפוס אותם בכלל. זהו השווק של הפתרון.

קונה? לא? יש לי פתרון עבורך….

קטגוריות
דעה

לא הולך לשום מקום

שני פרסומים עוררו בי שד מן העבר. המכות רק ממשיכות לנחות… של שרון, ותתחילו לפחד. אני התחלתי של חנית.

השד הוא מיום 10 בפברואר 1983. בסיום ההפגנה, ובעודנו מתארגנים לעזיבה שמעתי קול נפץ. לאחר ערב של אלימות ושנאה חשבתי לעצמי "זהו, חושבים שחזיזים יפחידו אותנו?". ניערתי מה שחשבתי שהיה פרור חצץ מהמעיל שלי.

אז ראיתי את הקרע במעיל.

אז שמעתי את הצעקות.

אז שמעתי את הסירנות.

אמיל גרינצוויג נפל מספר מטרים מאחרי. אחרים נפצעו. חלקם נותרו נכים. לי נקרע המעיל. עד היום אני תוהה כמה מתוכם ספגו בגופם רסיסים שנועדו לי.

נהג המונית שלקח אותנו משם חירף וגידף את השמאל. הטונים ירדו מעט כאשר הרדיו דיווח על נפגעים. כאשר חזרתי הביתה ידעתי. פה אני לא רוצה לחיות.

אבל, אני עוד פה – על אפם ועל חמתם. אם רוצים לגרש אותי, שישלחו משאיות. זאת המדינה שלי. אני ושכמותי בנינו אותה ומתחזקים אותה.  אולי אני אעזוב יום אחד. אולי לא. אבל אני אעשה זאת על דעתי וברצוני.

לא חסרים דברים לפחד מהם. החלטות שיווקיות טיפשיות של ארקדי גאידמק וניצול הפניקה של אולמרט על ידי ש"ס הם לא העיקריים שבהם.

הביטו אל הדמוקרטיות הנאורות של המערב. "מגנה כרטה", החוקה האמריקאית וכמעט כל מסמך מהותי הדן בזכויות האדם צמח מתוך מאבק. המאבק כאן לא תם, ולא יסתיים בקרוב. ה"תותח הקדוש" הוא אולי המקבילה שלנו למטח היריות בקונקורד, אבל את הסיום עוד לא ראינו.

קטגוריות
דעה

פוסט רציני, למבינים

לא רק אני מקטר על מילים ריקות. גל מור מבקש פירגון.

אולי הגיע הזמן לעוד פרוייקט כתיבה קבוצתית?

קטגוריות
מערכות מידע אינטרנט דעה

מיתוסים על מערכות מידע

בעקבות יוזמה של חנית: פרוייקט כתיבה קבוצתית, הגיתי במספר מיתוסים מתחום המיחשוב ומערכות המידע.

חברות תוכנה זה הייטק.

  • חברות תוכנה עבר מזמן עברו לייצור בהודו, סין, מזרח ארופה, או כל מקום שבו תכנתים הם קודם לכל זולים. כמו כל חברה לייצור נעליים.
  • רכישת תוכנה מסחרית קיניינית היא מספקים, הקונים ממפיצים, התלויים במשווקים. לא משנה אם אתם עושים זאת באתר אינטרנט או בחנות במורד הרחוב, לא קונים Windows מ-Microsoft, ולא קונים שקדי מרק מאוסם.
  • גרסאות חדשות של תוכנה מסחרית הן כמו חברות אופנה. לאחר יציאת הגרסה האחרונה מסתירים ככל האפשר את הגרסאות הישנות, שמה נראה שאין הבדל כל כך גדול. שלא במפתיע, יש גם מסלולי רכישה לתוכנות ישנות.

הדגש על מסחרי, איננו מקרי. התנהגותם של פרויקטים בקוד פתוח שונה, בעיקר משום שהתלות שלהם בהכנסות מרישוי נמוכה יותר. התלות הכלכלית שלהם (אם קיימת כזאת) היא על פי רב ברמת שרות. הנקודה שאני רוצה להעביר היא שמבחינה מסחרית עסקית, התנהלות שוק מערכות המידע אינה שונה מהתנהלות ענפים אותם אנו רואים כ-Low Tech.

מיחשוב זה חדשנות.

  • מרבית חברות אבטחת המידע מייצרות מוצרים שנועדו לאפשר המשך עבודה בתוכנות, מערכות הפעלה ויישומים הסובלים מפגמים, ולא פתרונות לבעיות האבטחה הראשוניות.
  • חלק ניכר מהמוצרים בתחום התקשורת הם ניתוב של פרוטוקולים ישנים על גבי תשתית חדשה.
  • Outlook (אנחה עמוקה, נושא זה יזכה לפרסום בנפרד…)

ככה עושות כולן.

המיתוס ב-ה הידיעה. אם כל העסקים פועלים בצורה זו, כנראה שזה נכון. המיתוס מופיע במספר צורות:

  • ספקי תוכנה או חומרה המסבירים לך למה עליך להתאים את כל הסביבה הארגונית שלך למוצר שלהם.
  • ספקי שרות המצפים כי תיתן להם גישה בלתי מופרעת או מבוקרת למערכות המידע הארגונית שלך
  • Outlook (אנחה)

אם נתעלם מסוגית המזון האהוב על זבובים, הבא נשאל:

  1. מאיפה לך? (מדור המחשבים של העיתון היומי שלך לא נחשב, צר לי).
  2. כמה עסקים פושטים את הרגל בשנה הראשונה (נו, ככה עושים כולם, לא)?
  3. של מי העסק הזה? ומי משלם למי?

לא היית קונה X ממספר ספקים שונים.

  •  את המכונית שלי קניתי מסוכנות רכב, את הרדיו מחנות חשמל, צמיגים אני מחליף אצל הפנצ'ר מאכר.
  • את הדירה קניתי מפלוני, את הריהוט מאלמוני, את אשתי קיבלתי בנסיבות אחרות.

שנאמר, אישה נאה, כלים נאים ודירה נאה מרחיבים דעתו של אדם.

קטגוריות
דעה

די להתעללות בשפה

ביום עיון על ניהול מסמכים, אמר אחד הדוברים:

היוזר יכול להכניס את הצרופה ישירות מהאי-מייל

ועל זה ניתן לומר רק

ווט דה פאק?