קטגוריות
מערכות מידע דעה

סקר גס

אזורים מספר 1!!!!! אזורים שולטטטטטת!!!

azorim

מדהים! ישנם ככל הנראה לא מעט (500) משקי בית שרכשו לפחות דירה אחת מכל חברת בניה (3 לפחות). ברור, אחרת איך יכלו הנסקרים לענות על השאלה מי החברה הטובה והאמינה ביותר? האם דירה היא המבורגר?

סקירת מוצרים או שרותים היא לא פשוטה. האם ניתן לסקור 100 מוצרים תוך 100 שעות, אפילו אם ישנם חמישה סוקרים? האם יש ערך בסקירה שכזאת מעבר לגימיק שיווקי?

סקירות וסקרים הם כלים חשוב לצרכן, ולכן יש לבחון לא רק את הסקירה, אלא את מקורה והמניעים לכתיבתה:

  • אתרים המתמקדים בסיקור. אך תמיד יש לזכור את הפיאסקו של אוביקטיבי.
  • ישנן סקירות אנקדוטליות, יתרונן הגדול הוא בעובדה כי מדובר באנשים שחיו את המוצר או השרות, חסרונם הוא בכך שאותם אנשים לא יכולים ((ומן הסתם)) לא רוצים לבלות את זמנם בסיקור מוצרים.
  • סיקור באתרים מכירות. אמזון הוא דוגמה מובהקת לכך. אם כי תמיד יקנן החשש כי המשווק הוא גם בעל עניין.
  • עיתונות מקצועית. לכאורה המקום המתבקש, אך ראו את הסקר אתו התחלתי את הפוסט.

כיצד אם כן לבצע בדיקה של מוצר או שרות. כל התשובות נכונות. אך ראוי להקצות לכל אחת מהן את המשקל הראוי.

קטגוריות
דעה

יקבלו מים שיצאו להם מהאוזניים

למה מטילים קנס מים עלינו. שיטילו מס קרח על אלסקה וגרינלנד:

קטגוריות
משולחן היועץ אינטרנט

סליחה, בכמה שני חינם?

ספרו של כריס אנדרסון על כלכלת החינם עולה 27 דולר:

cost_of_free

מזכיר לי שיחה עם לקוח פונציאלי (אחד שטרם שילם או התחייב על תשלום):

  • ש: מה בנוגע לאיזה יעוץ חינם?
  • ת: אין בעיה, עצה בתשלום תעלה לך 75$, עצה בחינם תעלה לך 92$.

נכון שאנחנו מוטי מחיר, אך באינטרנט נוצרה תרבות של חינם. תרבות זו חילחלה מעבר לאינטרנט. דוגמה מובהקת לכך היא עיתונות הדפוס. השקפותיו של אנדרסון אינן עוברות ללא ביקורת, אך אין בכך לשנות את העובדה כי לפחות בתחום המדיה אנו מצפים יותר ויותר לקבל סחורה בחינם.

כריס אנדרסון על הזנב הארוך ((לטעמי, וראיציה על תאורית הטיפטוף מטה, מבית היוצר של רייגן, תאצ'ר ונתניהו, בצירוף חוק מור)):

הנה שיחה מאת כריס אנדרסון אחר, על עתיד TED. מעבר ממודל של חברה למעמד של עמותה ללא כוונת רווח, המעניק את התכנים בחינם:

תפעול TED איננו חינם. הארגון מגייס כספים. אנחנו סוג אחד של לקוחות שאינו משלם, אבל אין כאן חינם. tanstaafl.

קטגוריות
אינטרנט דעה

מקצוע בלי עתיד

Encyclopedie_frontispice_section_256pxבשנת 1992 עזבתי את האוניברסיטה. אין עתיד בהסטוריה, אמרתי לחברי. מסתבר שכיוונתי לדעת חכמים. חכמים בלילה, כמובן.
מייחסים לג'ורג' סנטיאנה את הביטוי "מי שלא לומד מההסטוריה נידון לחזור עליה". במקור, הביטוי הוא "מי שלא זוכר את ההסטוריה נידון לחזור עליה". ויקיפדיה היא כלי, לא היחיד, ה-OED והאנציקלופדיה בריטניקה, הם שתי דוגמאות. והן היו קיימות שנות דור לפני הויקיפדיה.
האנציקלופדיה נוצרה לראשונה בשנות החמישים של המאה השמונה עשרה. היחסים בין העורכים והמתרגמים היו אנרגטיים בערך ברמה של אלו בויקיפדיה. דא עקא, שהעדר וירטואלית אילץ את המשתתפים להכות אחד את השני פיזית…
האנציקלופדיה היא אחת מאבני הדרך למה שאנו קוראים עידן התבונה.
300px-ENC_SYSTEME_FIGURE.jpegויקיפדיה נהנית מיחסי ציבור טובים, וחשוב לא פחות, מ-SEO מצויין. עד כדי כך טוב, שאני היום נוטה לבדוק החל מהתוצאה השלישית או הרביעית, היות והראשונות הן אלו של ויקיפדיה. אני גם משתמש בויקיפדיה, אך היום הצעד הראשון שלי הוא לגלול לסוף העמוד ולבחון את המקורות וההפניות. אם אני צריך ציטוט, אני אשתמש באחד מאותם מקורות ולא בויקיפדיה.
כן חשוב כמה פילים היו לחניבעל. חשוב גם לדעת כמה היו לו בתחילת המסע, כמה בסופו, והאם עצם השימוש בהם היה רלוונטי לתוצאות של קרבותיו. חשוב לא פחות מה מקור המידע לכך, ומה האמינות של אותו מקור.
ויקיפדיה היא התגלגלות של רעיון האנציקלופדיסטי המקורי, חשוב אולי באותו מידה, אך סובל מאותן בעיות של אבותיו ואולי אף יותר.
לשם השעשוע חפשו את האנציקלופדיה העברית כאן או כאן.

קטגוריות
דעה

שמה של רוזה

שר התחבורה רוצה לשנות את צורת התעתיק לערבית ואנגלית בשלטי הדרכים בישראל. לכאורה, צעד מיותר, שהרי התעתיק הרשמי כבר קיים, בהתאם לחוק פקודת התעבורה (מס' 73) סעיף 70(1). לכאורה סוגיה טכנית עם אנקדוטות משעשעות. ולפעמים מלווה בטיעונים אבסורדים.

שמות מקומות עוברים גילגולים, רובם נובעים מהשלטון באותו זמן, הדוגמא החביבה עלי:

  • עמק יהושפט (שם מקורי)
  • (שלטון הצלבנים) Vally of Johoshaphat
  • ואדי ג'וז (שלטון העותמנים)
  • נחל אגוז (ישראל)

גם תרגומים מתקופות קרובות יותר מביאים לשמות משעשעים. כך גבעת שפירא בירושלים נקראת הגבעה הצרפתית, כנראה על שמו של ג'ון פרנץ ((גנרל מהצבא הבריטי בזמן כיבוש ירושלים מידי האמפריה האוטומנית)), ובערבית التل الفرنسية.
איננו היחידים מבין המדינות או האזורים הרב לשוניים: קנדה, שוויץ, קטלוניה וסקוטלנד. בכל מקום השילוט הרב לשוני נושא מטען פוליטי והסטורי כבד. שילוט הדרכים הוא סממן בולט ומהותי של השלטון. אין לי תשובה ברורה האם צריך לכתוב בשלט דרכים  Petah Tikqwa, Petakh Tikvah או שמה Melabes ((שימו לב להתחמקות האלגנטית מסוגית ירושלים)). האם צריך לכתוב רק את השם ואז תעתיק פונטי לאותיות לטיניות וערביות?
טכנית ניתן היה לכתוב גם את התעתיק וגם את השם: (Yam Kineret (Sea of Galilee ((עוד התחמקות…)). מן הסתם זה לא היה סותם את הגולל על הדעות לכאן או לכאן, אבל אולי זה היה נותן פרנסה לכותבי השלטים. וגם זה משהו בעידן הכלכלי הנוכחי.
אגב אורחא: אם אני גר בדרך המלך, האם עלי לבקש מקרובי בארגנטינה לשלוח דואר ל-El Camino Real?