קטגוריה: אינטרנט

קטגוריות
משולחן היועץ אינטרנט

עננה שחורה

הכתבה על הצימצומים בגוגל, מעניינת, אך דבר אחד מעניין בהעדרו: מצב המשתמשים בשרותי גוגל.

שרותי גוגל (כולל דואר אלקטרוני, יומנים ושיתוף מסמכים) נמצאים בשימוש אנשים פרטיים, עסקים קטנים וארגונים גדולים. חלקם משתמשים בשרותי החינם, חלקם בשרותים בתשלום.

גוגל, כמובן, אינו היחיד. יאהו, מיקרוסופט, AOL ואחרים מעניקים שרותים דומים. ישנן חברות הנותנות שרותים יעודיים, כמו SalesForce ,(קשרי לקוחות) Amazon S3 (איכסון שרותים), ואחרים. השרותים היעודיים אינם מיועדים לרב למשתמשי הקצה, אלא לנותני שרותים אחרים. כל השרותים הללו נכללים תחת הזומילה  SaaS, תכנה כשרות,

לכאורה, מצב המשק העולמי העגום מהווה הזדמנות פז לתוכנה כשרות. המקום להשקיע סכומים גדולים בתשתיות, ניתן לשלם לפי הצורך, או אפילו לא לשלם כלל, אם מוכנים לספוג מעט פרסומות. עוד לפני שנתיים חזה ניקולס קאר תשתית מערכות מידע ב-10 דולר.

אך האם לעולם חוסן? תפיסת הספגטי של גוגל נראתה מגניבה בימי ה-Dot.Gone, ולא איבדה מזהרה עד שהופיעה המשבר הנוכחי. כעת גוגל, כמו כל חברה אחרת, משליכה מעבר לסיפון כל משקל עודף ((או מה שעלול להראות כמשקל עודף בעיני בעלי המניות)). מתי יהפוך שרות החיוני לך למשקל עודף לחברה?

בנוסף לך, המיחשוב בענן תלוי במשתנים אותם משתמש הקצה אינו רואה, ואינו תמיד יודע להעריך. הצפת ניו אורלינס היא טרגדיה אנושית, אך מה עם חוות השרתים של נותן שרותי התכנה שלך (או אחת מהן) נמצאית שם? מה עם תחנת הכוח של חוות השרתים נמצאית שם?

המעבר לענן טומן בחובו הזדמנויות, אך מחייב גם חישוב סיכונים מחודש. בעיקר לעסקים קטנים ובינוניים, שהפיתוי הכספי והתקציבי קורץ להם.

קטגוריות
אינטרנט

אין דבר כזה טכנופוביה

גל מור מזכיר את המושגים טכנופוביה ואוריינות באותו מאמר הנוגע לחוק סינון האתרים.

אני מסתייג מהשימוש במושג טכנופוביה. פוביה היא מצב פסיכיאטרי. יש לה תופעות רבות, דיבור שטויות אינן אחת מהן, זהו סמפטום של בורות.

בכנס עסקים קטנים של דה-מרקר לפני כשנתיים ביכה אחד הדוברים – בעל בית דפוס – את מצב שוק העבודה. הוא לא יכל למצוא עובדים המסוגלים להפעיל את מכונות הדפוס המתקדמות, משובצות המחשב, שלו. נשמע מדהים, כאשר כל ילד יושב בממוצע שלוש שעות ביום מול ICQ.

הדיון גם מעלה בדעתי את מכשירי הוידאומט. על מנת להגן על רגשותנו, מציבים רבים מהם את סרטי התועבה מתחת לגובה העיניים, שלנו; בדיוק בגובה העיניים של ילדנו.

בימי ילדותי העשוקה ונטולת הדיגטליות לא היו הסכנות הללו. יצאנו לאוויר הפתוח. את הקייץ הייתי מבלה אצל סבי וסבתי בתל אביב. האוויר הפתוח כלל גם שיטוט בכיכר אתרים. מה מבין ילד ירושלמי…

קטגוריות
אינטרנט

על חסימת פרסומות

כאשר התלוננתי על עודף הפרסומות, לא התיחסתי לחוסמי הפרסומות. זאת היות וראיתי בזאת עיקר בעיה תפיסתית של בעלי האתרים, ובעיה טכנית בארגונים.

יש מי שרואה זאת בהקשרים רחב יותר. ניקולס קאר התקין את אד-בלוק, והסיר אותו. אנדרו בראון לא יכול בלעדיו. שניהם מסכימים כי הפרסומות הם סם החיים של התוכן החופשי של האינטרנט, למרות שאינם נוקטים בגישה הקיצונית של מארק אוונס. ניקולס קאר חש אי נוחות משימוש בכלי בעוד הוא עצמו משתמש בפרסומות. אנדרו בראון מתשמש בחוסמי הפרסומות בצורה סלקטיבית.

אני התקנתי והסרתי חוסמי פרסומות למיניהם. אלו פתרונות בעייתיים מבחינה טכנית. באתרים הכתובים מבחינה טכנית, הם אינם מהווים בעיה. דא-עקא, שדווקא אותם אתרים מקפידים יותר על ניהול פרסומות מתון ולא תוקפני. באתרים העמוסים, חסימת הפרסומות גורמת להפרעות באתר. זאת ועוד, תוספים לדפדפן עלולים להיות בעיתיים בעצמם.

כמו בסוגיות רבות בתחום מערכות המידע, הפתרון לא יבוא מהטכנולוגיה, אלא מהמשתמשים.

קטגוריות
אינטרנט

"זה שקורא או זה שכותב?"

בפראפראזה על הגשש: למי זכות הקדימה בבלוגים? "זה שקורא או זה שכותב".

זו השאלה שמעלים חנן כהן ועידן, בעקבות מאמר של חנית על מצב הבלוגים המקצועיים בישראל. בעוד חנית רואה את הבעיה בצד הכותבים, חנן ועין דווקא רואים את הבעיה בצד הקוראים.

אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את כל התורה כולה, מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה לספר, הרי זה משובח

רוצה לומר, שני הצדדים צודקים, עד מידה מסוימת. עשיית הבלוג היא של הכותב והקורא ((שימו לב, לא כתיבת הבלוג, שהיא עשיית הכותב בלבד, הקריאה, התגובה וההפניה הם עשית הקורא)). הסינרגיה בין שני הצדדים היא שיוצרת בלוג איכותי. אין מדדים חד משמעיים למקצועי, או מקצועני בתחום זה. לא חסרים בלוגים מקצועיים באיכות נמוכה ובלוגים של חובבים באיכות גבוהה.

ההשוואה לחו"ל צריכה להיות בערבון מוגבל בלבד. תחומי הענין שונים וסדרי הגודל שונים. יתר על כן, יש לנו נטיה להביט לצפון אמריקה כמדד היחידי, ואין כאן מגבלה של שפה בלבד ((אנגלית כמובן…)). לקנדה, אוסטרליה בריטניה ואירלנד מכנים משותפים לא מעטים עם ישראל, ואין כמעט חשיפה לתכנים ממקורות אלו. על אחת כמה וכמה ממדינות ארופאיות אחרות.

החוסר העקרי שאני רואה הוא העדר הענין בבלוגים מצד אנשי מקצוע ונותני שרות בעסקים קטנים, הן כקוראים והן ככותבים. כדי לקדם את העשיה אני רואה שתי דרכים מקבילות וחופפות:

  1. הגברת הקריאה: הפנית אנשים לבלוגים המתאימים להם מקצועית או אישית; הנחלת שימוש בקוראי רסס; עידוד תגובות.
  2. הגברת הכתיבה: דחיפת של בעלי ידע ודעה לכתוב; עידוד הכותבים הקיימים בתגובות או הפניות.

אני אופטימי. כמות הזנות הרסס שלי בעברית גדלה על חשבון אלו שבלע"ז. בעוד שכמות הפרסומים ירדה לאחרונה, אני אישית מוצא שהאיכויות עולות.

קטגוריות
אינטרנט דעה

לקוח עובר לסוחר

ynet, באיחור אופנתי, מדווח על רכישת אקטקום בידי בזק בינלאומי. ההשוואה לנפשות מתות של גוגול כמעט מתבקשת.

למעלה מ-10 שנים אני לקוח של חברת אקטקום. במהלך התקופה הזאת סבלתי מפחות מיום של כשל תקשורת שנבע מבעיה באקטקום עצמם. אל לא על שום רמת השרות והיכולת הטכנית נרכשה אקטקום, אלא על שום מאגר הלקוחות. לא בכדי, כל מה שלא שווה כסף נזרק. אין בליבי על אמיר פליבצקי, מנכ"ל אקטקום. החברה שהקים נתנה שרות מצוי, ובמחיר סביר. אין בליבי גם על בזק בינלאומי, שפעלו ממניעים כלכליים בלבד. תחרות המחירים של קישור האינטרנט, והרווחיות הנמוכה הנובעת מכך גורמת לצימצום במבחר של ספקי האינטרנט ואני מאמין שגם לירידה ברמת השרות.

הירידה ברמת השרות היא פועל יוצא של כמות מקבלי השרות לעומת נותני השרות. כמות התקלות אולי לא תשתנה (ויתכן אפילו כי תרד), אך תהליכי הטיפול יתארכו. ספקי האינטרנט הם כיום צינורות טפשים, בדומה לחברות הטלפון של שנות התשעים.

על מנת למתן את ההשפעות של שינויים אלו אני ממליץ ללקוחותי לנתק את כל שרותים שאינם חלק מהקישוריות המיידית לאינטרנט מההתקשרות עצמה: שרותי דואר אלקטרוני,איכסון אתרים ושרותי DNS. בעולם שבו הלקוח הוא מוצר צריכה, גם הספק יכול להיות מוצר צריכה.