תגית: שרות

קטגוריות
מערכות מידע אינטרנט דעה

מיתוסים על מערכות מידע

בעקבות יוזמה של חנית: פרוייקט כתיבה קבוצתית, הגיתי במספר מיתוסים מתחום המיחשוב ומערכות המידע.

חברות תוכנה זה הייטק.

  • חברות תוכנה עבר מזמן עברו לייצור בהודו, סין, מזרח ארופה, או כל מקום שבו תכנתים הם קודם לכל זולים. כמו כל חברה לייצור נעליים.
  • רכישת תוכנה מסחרית קיניינית היא מספקים, הקונים ממפיצים, התלויים במשווקים. לא משנה אם אתם עושים זאת באתר אינטרנט או בחנות במורד הרחוב, לא קונים Windows מ-Microsoft, ולא קונים שקדי מרק מאוסם.
  • גרסאות חדשות של תוכנה מסחרית הן כמו חברות אופנה. לאחר יציאת הגרסה האחרונה מסתירים ככל האפשר את הגרסאות הישנות, שמה נראה שאין הבדל כל כך גדול. שלא במפתיע, יש גם מסלולי רכישה לתוכנות ישנות.

הדגש על מסחרי, איננו מקרי. התנהגותם של פרויקטים בקוד פתוח שונה, בעיקר משום שהתלות שלהם בהכנסות מרישוי נמוכה יותר. התלות הכלכלית שלהם (אם קיימת כזאת) היא על פי רב ברמת שרות. הנקודה שאני רוצה להעביר היא שמבחינה מסחרית עסקית, התנהלות שוק מערכות המידע אינה שונה מהתנהלות ענפים אותם אנו רואים כ-Low Tech.

מיחשוב זה חדשנות.

  • מרבית חברות אבטחת המידע מייצרות מוצרים שנועדו לאפשר המשך עבודה בתוכנות, מערכות הפעלה ויישומים הסובלים מפגמים, ולא פתרונות לבעיות האבטחה הראשוניות.
  • חלק ניכר מהמוצרים בתחום התקשורת הם ניתוב של פרוטוקולים ישנים על גבי תשתית חדשה.
  • Outlook (אנחה עמוקה, נושא זה יזכה לפרסום בנפרד…)

ככה עושות כולן.

המיתוס ב-ה הידיעה. אם כל העסקים פועלים בצורה זו, כנראה שזה נכון. המיתוס מופיע במספר צורות:

  • ספקי תוכנה או חומרה המסבירים לך למה עליך להתאים את כל הסביבה הארגונית שלך למוצר שלהם.
  • ספקי שרות המצפים כי תיתן להם גישה בלתי מופרעת או מבוקרת למערכות המידע הארגונית שלך
  • Outlook (אנחה)

אם נתעלם מסוגית המזון האהוב על זבובים, הבא נשאל:

  1. מאיפה לך? (מדור המחשבים של העיתון היומי שלך לא נחשב, צר לי).
  2. כמה עסקים פושטים את הרגל בשנה הראשונה (נו, ככה עושים כולם, לא)?
  3. של מי העסק הזה? ומי משלם למי?

לא היית קונה X ממספר ספקים שונים.

  •  את המכונית שלי קניתי מסוכנות רכב, את הרדיו מחנות חשמל, צמיגים אני מחליף אצל הפנצ'ר מאכר.
  • את הדירה קניתי מפלוני, את הריהוט מאלמוני, את אשתי קיבלתי בנסיבות אחרות.

שנאמר, אישה נאה, כלים נאים ודירה נאה מרחיבים דעתו של אדם.

קטגוריות
מערכות מידע

ללמוד מהרשתות הקמעוניות

בכניסה לרשת בה אנו עורכים את הקניות שלנו ישנם שני שומרים. אחד בודק את הנכנסים ("יש נשק?") והשני בודק את היוצאים (מעיף מבט בחשבונית ובעגלה). ברשתות היוקרתיות יותר ישנם שערים מגנטיים ומצלמות. ברשתות מסוימות ישנן אפילו מצלמות המכוונות לקופות, לוודא כי אין קנוניה בין הקופאי(ת) לקונה.

בחברה מסויימת, פוטר אחד העובדים. מספר חודשים מאוחר יותר הבחינו בעלי החברה כי המתחרים שלהם מוציאים מוצרים דומים במידה חשודה למוצריהם. בבדיקה ראשונית עולה כי לחברה אין תפיסה של ניהול משתמשים, הרשאות גישה או רישום פעולות. יש חומת אש ואנטי וירוס ("יש נשק?"), אך העובד עזב עם עגלה מלאה, וללא חשבונית…

יתכן (היות ואני מכיר רק צד אחד של הסיפור), כי העובד מוכשר וחכם, והידע שלו היה צבור בראשו, או שהיה כאן שילוב של מעסיק חדש ובעל יזמה עם עובד בעל ניסיון. כעת לא ניתן לדעת.

הבה נבחון אפשרות חמורה יותר. יתכן כי המעסיק החדש כבר ידע מראש על המוצרים, ורק ניצל את פיטורי העובד לזכות בידע הבלתי אמצעי שלו לפיתוחם.

מרבית דליפת המידע מארגונים מתחילה מבפנים. לעיתים על ידי עובדים ממורמרים, לעיתים על ידי רושעות או רוגלות המופצות בדואר, ולעיתים תכופות מידי על ידי חוסר מודעות:

  • שימוש בשרתי דואר חיצוניים ללא הצפנה או אבטחה
  • תוכנות מסרים מיידיים וטלפונית אינטרנט העוקפות את חומות האש
  • מתן הרשאות גורפות למשתמשים

בלא מעט מקרים מפגינים בעלי עסקים קלות דעת בנוגע למיחשוב שלא היו מעלים על דעתם בניהול כל תחום אחר של העסק. כבר כתבתי בעבר, המחשב על שולחן העבודה איננו המחשב בו משחקים הילדים, ולא הייתם נותנים את תקציב החברה למשחק מונופול…

קטגוריות
אינטרנט

תרתי תסתרי

בעקבות שינויים באתר של לקוח, הוחלט לצמצם את רוחב הפס של אותו אתר. חברת ברק, ספק התקשורת של הלקוח, הציעה קו ATM Direct סינכרוני מובטח של 1Mb/s במקום קו ATM Direct הקיים של 3/1Mb/s, במחיר נאה. היות ועומסי התקשורת באתר אינם גבוהים, אך הקישור חיוני, המעבר לקו מובטח היה אמור להיות שיפור.

יום המעבר חלף עבר ללא תקלות, והמשתמשים מרוצים. דא עקא, שבדיעבד מסתבר כי בפועל לא בוצע כל שינוי. והשינוי בפעול קרה רק שלושה שבועות מאוחר יותר. דבר שהסתבר לנו בצורה הפשוטה ביותר: נפילות תקשורת בלתי פוסקות. לאחר החד גדיא הרגיל של טענות הדדיות בין ברק לבזק הבהיר לנו מנהל התיק שלנו בברק כי:

קו ה-ATM הוא סטטיסטי במהותו ואיננו מבטיח רמת שרות.

התפתחה ביננו שיחה הזויה למדי, בא אני חוזר ומזכיר לו כי הקו הוא קו מובטח. והוא חוזר וטוען כי הקו הוא סטטיסטי. לצורך ההבהרה:

  • אין הגדרה טכנולוגית למושג קו סטטיסטי. אין חיה כזאת. באותה מידה ניתן לקרוא לזברה חיה סטטיסטית משום שאיננה שחורה או לבנה בצורה מובהקת.
  • יש הגדרה למושג קו מובטח. זהו קו שרמת הזמינות שלו מגובה על ידי חוזה רמת שרות (Service Level Agreement), המחייב את זמינות הקו לאורך החוזה, והתאוששות מכשל תוך זמן ידוע מראש.

השיחה הזכירה לי מערכון של ג'רי סיינפלד בו הוא מזמין מכונית בסוכנות השכרה, וכאשר הוא מגיע אין מכונית ממתינה לו. הסוכן מסביר לו כי קיבל את ההזמנה, אך לא יכל לקיים אותו. סיינפלד בוהה בו ואומר:

"You know how to take the reservation. You just don't know how to hold the reservation. And the hold is the most important part of the reservation! Anyone can just take reservations!"

למותר לציין, בי עצם ציון המושג מובטח, מעלה את מחיר הקו….

קטגוריות
דעה

הטעיית מתווכים

נתקלתי במונח בזמן חיפושי דירה. קבענו עם מתווכת במקום מסויים. כאשר היא הגיעה, הסתבר כי הדירה נמצאת בבנין ליד. כאשר עלינו במעלית התחיל חשד לנקר בנו. כאשר היא צילצלה בדלת, כבר היה לנו ברור. את הדירה הזאת כבר ראינו, עם מתווכת אחרת.

מבוכה שלנו, מבוכה של בעלת הדירה, מבוכה של המתווכת. כעס על ביזבוז זמן.

הטעיות ממין זה אינם מנת יומם של מתווכים בלבד. אני ניצבתי גם מצידו השני של המתרס.

בדיון מול לקוח הצגנו את מערכת. המצגת והצעת המחיר כללה פירוט של תת מערכות וארכיטקטורה.

הפירוט, מסתבר היה רב מדי. הלקוח נטל אותו ופנה לחנות מחשבים על מנת לישם אותו, בעלות נמוכה בצורה ניכרת. התוצאות לא הייתה מפתיעות:

  • אנחנו בזבנו זמן ללא קבלת הפרויקט.
  • הטכנאי קיצץ בתוכניות על מנת לחסוך בעלויות, בנה מערכת מקרטעת, והפסיד כסף בניסיון לתקן טעויות.
  • הלקוח הוציא כספים על תיקוני הטעויות וקיבל מערכת מקרטעת.
  • אנחנו איבדנו משמנו הטוב כי תיכננו מערכת מקרטעת (ראה מבחן התוצאה).

אינני בטוח כי למדתי את הלקח… אני מאמין בשקיפות מול הלקוח. אני גם מאמין כי לקוח מוטה מחיר תמיד יפנה לנותן שרות הזול יותר, ללא ביקורת איכות. אני זהיר יותר כיום במידע אותו אני מעניק בשלבים מוקדמים של פרויקט, ואם אני חש כי הלקוח משתמש בתהליך המשא ומתן רק בכדי לשאוב מידע, אני נרתע. עם זאת, מתן מידע רב ככל האפשר בתחילת המשא ומתן מאפשר ללקוח לפנות לאחרים ולא להמשיך ולבזבז את הזמן שלי.

יתכן כי אין זאת מדיניות השווק הנבונה ביותר, אך עם הזמן נראה לי כי הלקוחות שנשארים איתי הם הרווחיים ביותר עבורי, והמרוצים ביותר מאיכות העבודה.

ולסיום: את הדירה כבר לא נקנה. בעלת הבית קצה במתווכות.

קטגוריות
דעה

אור לגויים

מספבר כי הצעת החוק של אמנון כהן מש”ס להגבלת גישה לאתרי אינטרנט למבוגרים אליה התיחסתי בעבר, אינה יחידה. הצעת חוק C-427 של חברת הפרלמנט הקנדי ג'וי סמית היא משונה לא פחות.

ההצעה כוללת סייגים לקבלת רישיון הפעלה של שרותי אינטרנט. אחד הסייגים היא אלימות נגד נשים על ידי מנהלים של חברת שרותי האינטרנט או אי מניעת שרותי אינטרנט מאדם שביצע פשע בעל אופי מיני בשבע השנים האחרונות.

בסוף הידיעה מופיעה התיחסות של חברת הפרלמנט המציינת את פעילותה נגד ניצול של נשים וילדים ב"…קנדה, ישראל אוקריאנה וארה"ב…". האם יש כאן ניצנים של רשת חברתית חדשה?