קטגוריות
דעה

לא אוהב Outlook

נקלעתי לפרויקט ארוך טווח. כלי התקשורת המרכזי הוא ה-Outlook. על זה אמר רבן פלדרמאוס:

Has not the Jewish people suffered enough

בימי צעירותנו, הסבירו לנו כי ישנה מגבלת נפח הגורמת ל-Outlook לקרוס, וכל גרסה חדשה אפשרה נפח נתונים גדול יותר. דיון זה, ביכולות ניהול הנתונים של Outlook הוא בדיעבד, טפל. Outlook מצליח לקרוס בכל גרסה וכל נפח נתונים, ויתר על כן, קריסות אל, אינן הבעיה העיקרית של תכנה זו.

Outlook הוא הפרה החולבת של מיקרוסופט. היות והוא היה "חינם", כחלק מחבילת ה-Office, הוא הצליח להוציא מהשוק תכנות דואר וניהול מידע אישי משובחות ממנו, שנמכרו או הופצו בתכנות עצמאיות – Ecco, Act, Eudora, zMail ואחרים. יתר על כן, על מנת לנצל את מלוא היכולות שלו, היה צורך בשרת Exchange שמצדו חייב מערכת הפעלה Windows. גרסאות אחרונות של Exchange מחייבות גם שימוש בשרותי Active Directory.

לכאורה, מאפשר Outlook שימוש במקשרים גם לסביבות אחרות (Lotus Notes, Novel GroupWize, Zimbra ו-Scalix למשל). מקשרים אלו רק מוסיפים לתקורה המנהלתית וחוסר היציבות של Outlook, בין השאר משום ש-Outlook נבנה לשימוש בממשק תכנה בשם MAPI, בעוד שכל כלי אחר פעל על ידי פרוטוקולים פתוחים כמו IMAP, או ממשקי תכנה כלליים יותר כמו DDE או OLE. לא בכדי יצירת רשימות תפוצה לדואר מתוך רשימת הנמענים של Outlook ל-Word היא תהליך לאנשים עתירי זמן וסבלנות.

לאנשים אלו גם קיים אתר סליפסטיק. אתר זה מציג פתרונות כיצד ניתן לאלץ את Outlook לבצע פעולות שיתוף וסינכרון, כמו גם להתמודד עם חלק מהבעיות השוטפות של Outlook.

אני מוצא את הנטיה לראות ב-Outlook כאבר הבוחן למנהלי המידע האישיים כעצובה. Evolution ו-Kontact, מעולם הלינוקס, עושים מאמצים אדירים להדמות ל-Outlook מבחינת ממשק המשתמש והיכולות. מבט חטוף ב-Zimbra או eGroupware מראה מה שרת שיתוף יכול לעשות. Yahoo, Plaxo ו-Google Apps מאפשרים זאת גם ללא השקעה תשתיתית.

ומה על שולחן העבודה? אין מקום ליומן ולספר הכתובות על השולחן העבודה. מקומם בדפדפן ובטלפון.

אם נקבל את שינוי הפרגידמה הזאת, ניתן יהיה להתקדם. האמת, ניתן יהיה לחזור לאחור. מי שהתשמש בתכנת Ecco, יבין את כוונתי. התכנה איפשרה שיתוף נתונים על רשתות מקומיות ללא תכנות תשתית. ניתן היה להתשמש בספר כתובות מתוך WinFax ותכנות דואר. כל פריט מידע היה בר קישור לפריטי מידע נוספים (פגישות או אנשי קשר, למשל), ניתן היה ליצור "מחברות" לנושאים שונים ולשייך להם פריטי מידע.

מדוע, אם כן לא להשתמש ב-Ecco? חברת NetManage, שרכשה את הזכויות לתכנה, החליטה להפסיק לפתח אותה. למרות שהתכנה ניתנת להורדה ללא תשלום, קשה להצדיק את השימוש בה. היות והופסק הפיתוח של התכנה היא איננה מאפשרת שימוש בכלים ויכולות חדשים כמו vCard ו-vCal, שיתוף דרך WebDAV או סינכרון בפרוטוקולים כמו ActiveSync או SyncML, שפותחו לאחר שהחברה הפסיקה את הפיתוח. אני משתמש בתוכנה אך רק לצרכים פנימיים, והיא עדיין עובדת (אפילו על Windows XP או Wine).

Ecco היא הראיה כי תיוג מידע היה קיים עוד לפני ימי ה-Web 2.0 העליזים, וממשק ה-Explorer אינו חזות הכל.

 

קטגוריות
דעה

הסכנה לא בטכנולוגיה

יהונתן קלינגר מציג השינויים החשאיים שמיקרוסופט ביצעה כחלק מתהליך האוטומטי של Windows כחלק מטענה להמנעות של שימוש ממשלתי בקוד קנייני.
לפי הידוע לי, השינויים האמורים פעלו רק במצב בו לא התבצעו עידכונים אוטומטיים, אך המשתמש בחר לסמן את אפשרות הבדיקה של קיום עדכונים. אני, ואחרים, חושבים שהתגובה חריפה מדי.

מידה ועובדה זו נכונה, השינויים יכולים להיות מהותיים להמשך אפשרות הבדיקה (למנוע מצב של ביצה ותרנגולת, שבו המערכת לא יכולה לבדוק יותר קיום עדכונים כי מערכת העדכון השתנתה).מיקרוסופט מאפשרת (בתנאים מסיימים), לראות (אם כי לא לשנות) קוד. מעט מאוד בחרו לממש אפשרות זאת. יתר על כן, הרתיעה של ארגונים רבים מויסטה נובעת מהתלות של מוצר זה בתקשורת מול מיקרוסופט.

מיקרוסופט סובלת מבעיה של חוסר עמינות הן בצד העסקי, והן בצד הטכנולוגי. אבל שתי בעיות אלו אינן בהכרח תלויות אחת בשניה. וניסיונות לתקן בעיה בצד אחד מובילות לפעמים לבעיה בצד השני. תסבוכת זאת הולכת וגדלה כאשר לא ברור אם מיקרוסופט היא חברת של טכנולוגיה, מוצרי צריכה או בידור.

בחזונו של תומס ווטסון הייתה מכונה של IBM בכל חברה, ו"שלום דרך מסחר". דא עקא, שעם כל מכונת IBM הגיעו אנשי IBM, והמסחר כלל גם מסחר עם גרמניה הנאצית. את IBM הורידו מגדולתה חברות כמו NCR, דיגיטל ומיקרוסופט, לא האגודה לזכויות האזרח.

קוד פתוח איננו התשובה לכל, ואיננה החרב לפתרון כל הקשרים הגורדיים של אבטחת מידע וצנעת הפרט ללא מי שיבחן את הקוד.

קטגוריות
ניהול

עץ הדעת

בעקבות מאמר של גל מור, החלטתי לבחון את Geni, אתר לבנית עצי משפחה ((אלו החפצים לבחון כלים אלו לעומק צריכים גם להביט ב- My Heritage או ancestry.com)).

זה הפך להיות עבורי חקר מקרה מעניין במערכות מידע, רשתות חברתיות וניהול ידע. בעיקר בעקבות פרסומים של ג'י קרוס והרולד ג'רש. טענתם המרכזית היא כי רשתות חברתיות ושיתוף ידע אינן סוגיות טכנולוגיות. "מדוע" הם שואלים "אנו נותנים למחלקות מערכות המידע להחליט מה הטוב ביותר בשבילנו?"

לאחר שבעץ המשפחתי ישנו כבר כ-550 נפשות, מהן כ-40 חברים יש לי תשובה חלקית.

אנו נותנים למחלקות מערכות המידע להחליט היות:

  • איננו רוצים להחליט בעצמנו: קיבלתי מספר ביקורות על תכנות ובגים של Geni מבני משפחתי. אף לא אחד יזם פרויקט ממין זה בעבר ((למעט סבתי שהביוגרפיה הקצרה שלה הוותה את בסיס הידע לעץ המשפחה)), הציע חלופות או השתמש בפורומים או במערכת הסיוע של ג'ני.
  • איננו רוצים רוצים לתמוך: בעיות או סוגיות של תפעול הופנו אלי.
  • איננו רוצים לעבוד בשביל אחרים: ביותר ממקרה אחד שלחו אלי מידע ((בדואר אלקטרוני, דהיינו לא ממקורות מידע המנותקים מהרשת)) בכדי שאני אכניס אותו לאתר.
  • יש גבול ליכולות השיווק שלנו: כאשר אדם אינו מעוניין לשתף פעולה, כמה אנו מוכנים ללחוץ עליו על מנת שיוסיף את המידע הנחוץ לנו.

התשובה, במשפט אחד היא: מי שמקבל החלטה, הופך להיות מחלקת מערכת המידע.

אינני מצטער על ההשקעה ב-Geni. בדיעבד, יתכן כי אחד המתחרים היה מתאים יותר מבחינה פונקציונלית, אך לא הייתי זוכה למעקב אחר התפתחות הרשת והעץ. להבדיל מ-FaceBook או LinkedIn, תהליך היצירה הוא אישי יותר וממוקד יותר, בעקבות זאת הצפיה לשיתוף פעולה הוא גבוהה יותר, והאבחנות אליהן הגעתי חדות יותר.

מכאן שגם חזון תשתית מערכות מידע ב-10$, שמציג ניקולס קאר הוא עוד מוקדם. צודקים ג'י קרוס והרולד ג'רש: זו איננה סוגיה טכנולוגית,.

קטגוריות
אינטרנט

על חסימת פרסומות

כאשר התלוננתי על עודף הפרסומות, לא התיחסתי לחוסמי הפרסומות. זאת היות וראיתי בזאת עיקר בעיה תפיסתית של בעלי האתרים, ובעיה טכנית בארגונים.

יש מי שרואה זאת בהקשרים רחב יותר. ניקולס קאר התקין את אד-בלוק, והסיר אותו. אנדרו בראון לא יכול בלעדיו. שניהם מסכימים כי הפרסומות הם סם החיים של התוכן החופשי של האינטרנט, למרות שאינם נוקטים בגישה הקיצונית של מארק אוונס. ניקולס קאר חש אי נוחות משימוש בכלי בעוד הוא עצמו משתמש בפרסומות. אנדרו בראון מתשמש בחוסמי הפרסומות בצורה סלקטיבית.

אני התקנתי והסרתי חוסמי פרסומות למיניהם. אלו פתרונות בעייתיים מבחינה טכנית. באתרים הכתובים מבחינה טכנית, הם אינם מהווים בעיה. דא-עקא, שדווקא אותם אתרים מקפידים יותר על ניהול פרסומות מתון ולא תוקפני. באתרים העמוסים, חסימת הפרסומות גורמת להפרעות באתר. זאת ועוד, תוספים לדפדפן עלולים להיות בעיתיים בעצמם.

כמו בסוגיות רבות בתחום מערכות המידע, הפתרון לא יבוא מהטכנולוגיה, אלא מהמשתמשים.

קטגוריות
דעה

הפוסל ברשתו פוסל

ראשית התנצלות. משחקי המילים שלי איומים (וגרוע מכך, חוזרים על עצמם).

מאמר בגלוב מתלונן על רשתות חברתיות. ומכנה אותן "יאפים מחפשים יאפים אחרים להתחכך בהם". בעבר כבר הערתי לגבי השימושיות של אתרי נטוורקינג.